פישר ואינפלציה:
תפקידו של בנק מרכזיאירווינג פישר, כלכלן בולט במאה ה-20, הציג את "משוואת פישר", שקושרת את האינפלציה לשיעור הריבית:
"`M V = P Q"`בהשוואה זו, M מייצג את כמות הכסף במחזור, V מייצג את מהירות הכסף במחזור, P מייצג את רמת המחירים (אינפלציה), ו-Q מייצג את כמות הסחורות והשירותים המיוצרים.
פישר טען ששיעור האינפלציה נקבע על ידי הגידול בכמות הכסף.
אם בנק מרכזי מגדיל את כמות הכסף במחזור בלי שהביקוש לסחורות ושירותים עולה, זה יוביל לעלייה ברמת המחירים (אינפלציה).
למשוואת פישר יש השלכות משמעותיות על המדיניות המוניטרית של בנקים מרכזיים.
ככל שהם מדפיסים יותר כסף, כך עולה האינפלציה.
לכן, בנקים מרכזיים שמים לב לניהול קפדני של כמות הכסף במחזור כדי לשמור על יציבות מחירים.
עם זאת, משוואת פישר עשויה לא להחזיק מעמד תמיד.
למשל, בזמן מיתון, העלאת כמות הכסף עלולה שלא להוביל לאינפלציה, מכיוון שהאנשים נוטים לחסוך את הכסף במקום להוציא אותו.
למרות מגבלותיה, משוואת פישר מספקת מסגרת חשובה להבנת הקשר בין בנקאות מרכזית לאינפלציה.
היא מנחה בנקים מרכזיים לקבוע שיעורי ריבית מתאימים ולינהל את כמות הכסף כדי לשמור על יציבות כלכלית.
בכך, הם תורמים לצמיחה כלכלית ועוזרים להגן על אינטרסים כלכליים של אזרחים בעולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *