כלכלה:
הנקודה העיוורת של ג'ון מיינרד קיינסג'ון מיינרד קיינס נחשב לאחד הכלכלנים המשפיעים ביותר במאה ה-20, ותורתו הייתה מפתח לחשיבה הכלכלית בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה.
עם זאת, היתה לו נקודה עיוורת משמעותית:
הוא לא הבין כראוי את השפעת האינפלציה.
קיינס האמין שבזמן מיתון, הביקוש הכולל במשק אינו מספיק.
כדי להגדיל את הביקוש, הוא טען שיש להגביר את ההוצאה הממשלתית, גם אם הדבר יוביל לגרעון תקציבי.
רעיון זה, הידוע כ"קיינסיאניזם", היה יעיל בהמרצת כלכלות במהלך המיתון הגדול בשנות ה-30.
עם זאת, בשנות ה-70, כאשר הכלכלות החלו לחוות אינפלציה גבוהה, קיינסיאניזם לא הצליח להסביר את הבעיה.
בעוד שקיינס התמקד בביקוש, הוא התעלם מצד ההיצע של המשוואה הכלכלית.
כאשר ההיצע מוגבל, זה יכול להוביל לאינפלציה, גם אם הביקוש אינו גבוה במיוחד.
דוגמה לעיקרון זה ניתן לראות במהלך משבר הנפט של שנות ה-70.
כאשר ארגון המדינות המייצאות נפט (אופ"ק) הפחית את ייצור הנפט, מחירו עלה בצורה דרמטית.
הגידול בעלויות האנרגיה הוביל לעליית מחירים בכל ענפי המשק, וכתוצאה מכך אינפלציה.
נקודת העיוורת של קיינס בנוגע לאינפלציה עולה בקנה אחד עם אחד העקרונות הבסיסיים של הכלכלה:
אין ארוחות חינם.
הגדלת הביקוש באמצעות הוצאה ממשלתית מוגברת עשויה להמריץ את הכלכלה בטווח הקצר, אך היא עלולה להוביל לאינפלציה בטווח הארוך.
כלכלנים מודרניים מכירים בחשיבות איזון הביקוש וההיצע כאחד.
כאשר שני הצדדים נמצאים באיזון, המשק יציב וצומח.
עם זאת, כאשר הביקוש גבוה מדי וההיצע מוגבל, תוצאת האי-איזון עלולה להיות אינפלציה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *