אדאם סמית' ותיאוריית היד הנעלמהאדאם סמית', "אבי הכלכלה המודרנית", פיתח את המושג "היד הנעלמה" בספרו פורץ הדרך "עושר העמים" (1776).
זוהי מטאפורה המציינת את הכוח המארגן העצמי של שוק חופשי.
סמית' טען כי כאשר אינדיבידואלים דואגים לאינטרסים האישיים שלהם, הם מקדמים באופן בלתי מודע את טובת הכלל.
לדוגמה, כאשר צרכנים רוכשים סחורות במחיר הנמוך ביותר, הם יוצרים תחרות בין יצרנים, מה שמוביל לירידת מחירים ואיכות משופרת.
באופן דומה, כאשר יצרנים שואפים להרוויח רווח מרבי, הם משקיעים בהון, יוצרים מקומות עבודה ומגבירים את הפרודוקטיביות.
תיאוריית היד הנעלמה של סמית' עוררה מחלוקת רבה, אך היא נותרה מושג יסוד בכלכלה.
היא מציעה כי שווקים חופשיים, ללא התערבות ממשלתית מיותרת, מספקים את האמצעים היעילים ביותר להקצאת משאבים ויצירת צמיחה כלכלית.
כיום, תיאוריית היד הנעלמה עדיין רלוונטית.
זהו עקרון מנחה לפוליטיקאים ומדיניות כלכליות ברחבי העולם.
יחד עם זאת, זה הוטל בספק על ידי כלכלנים מסוימים שטוענים כי שווקים יכולים לפעמים להיכשל, וכי נדרשת התערבות ממשלתית כדי לתקן את כשלי השוק.
לסיכום, תיאוריית היד הנעלמה של אדאם סמית' מהווה עדות לכוחם של שווקים חופשיים.
זה מצביע על כך שכאשר אינדיבידואלים דואגים לאינטרסים שלהם, הם עוזרים, מבלי להתכוון לכך, לקידום הכלכלה כולה.
אף על פי שהתיאוריה עוררה מחלוקת, היא נשארה מושג עיקרי בכלכלה המנחה מדיניות כלכלית ברחבי העולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *