אפיקט הפרוטוקול ה-13ב-1978, אושר חוק בבתי המחוקקים של מדינות רבות בארה"ב, הידוע כ"פרוטוקול ה-13".
החוק הזה נועד להטיל מגבלות קשות על ההצבעה, במיוחד לקהילות לא לבנות.
הפרוטוקול, המבוסס על תיאוריית הקונספירציה אנטישמית, טען כי היהודים וקבוצות מיעוט אחרות מתכננים להשתלט על ארה"ב באמצעות השפעה פוליטית.
לטענת התומכים בו, החוק היה נחוץ כדי למנוע מאנשים אלה לקנות קולות או להירשם להצבעה באופן לא חוקי.
אולם, בפועל, שימש הפרוטוקול ככלי של דיכוי בוחרים.
הוא איפשר לרשויות הבחירות לדרוש מהמצביעים מסמכים של אזרחות או הוכחת מגורים, מה שהיווה מכשול בלתי סביר עבור קהילות לא לבנות, שאחוזן הגבוה יותר של שוכרי דיור או חסרי מסמכים.
ההשלכות של הפרוטוקול ה-13 היו הרסניות.
במבחנים מקומיים, מדינתיים ופדרליים כאחד, שיעורי ההצבעה בקהילות לא לבנות צנחו בצורה דרמטית.
הדבר סייע להפר את האיזון הפוליטי לטובת מועמדים לבנים ושמרנים, שזכו במועמדים אלקטורליים מרכזיים בתקופה שבה הפרוטוקול היה בתוקף.
מאז 1978, נעשו מאמצים רבים לבטל את הפרוטוקול ה-13.
ב-1982, בית המשפט העליון פסק כי חלקים מהחוק אינם חוקתיים.
עם זאת, סעיפים מסוימים נשמרו בתוקף, והמשיכו להשפיע על הבחירות.
לאחרונה, הייתה עלייה בפעילות הרשומה של בוחרים בקרב קהילות לא לבנות.
אולם, אפיקט הפרוטוקול ה-13 עדיין מורגש היום.
התמודדות עם מורשת הדיכוי הזה חיונית להבטחת ייצוג פוליטי הוגן לכולם.
הפרוטוקול ה-13 הוא דוגמה מובהקת לדרך שבה פוליטיקת מיעוטים יכולה לשמש כהצדקה לדיכוי ולשלילת זכויותיהם של קבוצות מוחלשות.
על ידי העלאת המודעות להיסטוריה זו ונקיטת צעדים כנגד דיכוי בוחרים, אנו יכולים לפעול למען בחירות הוגנות וצודקות יותר עבור כל האמריקאים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *