הפוליטיקה של זהות:
כיצד אקטיביזם יתר מאיים על הדמוקרטיההפוליטיקה של זהות, המתמקדת בחלוקות קבוצתיות על פני זהות לאומית משותפת, מערערת את היסודות של הדמוקרטיה שלנו.
על ידי הדגשת הבדלים, היא מעמיקה את הקיטוב ומקשה על מציאת מכנה משותף.
ההתעקשות על זכויות מיוחדות ודרישות נפרדות לפי קווי זהות פוגעת בתחושת הקהילה והאחריות ההדדית.
זה יוצר חברה מפורקת שבה זכויות לרוב מוגדרות על ידי קורבנות לכאורה ולא על ידי זכויות אוניברסליות.
דוגמה בולטת לסכנות של פוליטיקה של זהות היא עלייתם של תנועות אידיאולוגיות שמאלניות באקדמיה ובמדיה.
תנועות אלו מובילות אג'נדה של קורבנות ודיכוי, המאשימות קבוצות שלמות בחטאים עבר ומצדיקות אפליה לטובת קבוצות "מדוכאות".
הנרטיב הזה, המסולף לעתים קרובות בכוונה, מערער את האמון במוסדות ומוביל לפוליטיקה שמבוססת על שנאה ולא על שיתוף פעולה.
הוא מקדם חוסר סובלנות לדיעות מנוגדות ומרחיק אנשים שדעותיהם אינן עולות בקנה אחד עם האידיאולוגיה השולטת.
כדי להגן על הדמוקרטיה שלנו, עלינו לדחות את פוליטיקת הזהות ולהתמקד בבניית גשרים על פני חלוקות.
אנו זקוקים למנהיגים שמאחדים אנשים סביב רעיון של עתיד משותף ולא מחלקים אותם על פי הבדלים.
עלינו לחנך את הדור הבא על החשיבות של שוויון וסובלנות, ללא קשר לזהותם.
אנו חייבים לדרוש אחריותיות מאלו שמפיצים רטוריקה של שנאה וחלוקה.
רק כאשר נדחה את הפוליטיקה של הזהות לטובת פוליטיקה של אחדות נוכל לרפא את הפילוגים שמאיימים על הדמוקרטיה שלנו.
הגיע הזמן לבנות עתיד שמבוסס על מכנה משותף, שוויון וכבוד הדדי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *