הפרשה, המתמקדת בטיפול שקיבלה אייליש מאנשי צוות, מציבה זרקור על כוחם של אנשי מפתח בתעשייה ועל הפגיעות של אמנים צעירים.
האירועים חושפים תרבות של שתיקה ועצימת עיניים, וקוראים לבחינה מחודשת של תנאי העבודה וליווי מקצועי צמוד לאמנים.
הפרשה מעלה שאלות קשות לגבי אחריותם של מנהלי אמנים, חברות תקליטים וגופים אחרים בהגנה על שלומם הנפשי והפיזי של האמנים.