כוחה של צניעות:
סיפורו של אלברט איינשטייןאלברט איינשטיין, הפיזיקאי המבריק ששינה את פני המדע, היה ידוע גם בצניעותו יוצאת הדופן.
למרות הישגיו פורצי הדרך ותהילתו העולמית, הוא נשאר מעורה בענווה ובהומור עצמי.
כאשר איינשטיין קיבל את פרס נובל בפיזיקה בשנת 1921, הוא התייחס לבחירתו בדברי קבלה צנועים:
"איני ראוי לחלוטין לכבוד הגדול הזה, שאותו אני חב כולו לעבודתן של רבות מהמוחות הגדולים ביותר שעבדו אי פעם בתחומי הפיזיקה".
מפורסמת ההצהרה שלו, "כל עוד אמשיך ללמוד, לא ארגיש שאני יודע מספיק".
איינשטיין האמין שלעתים קרובות עצם שאילת שאלות היא חשובה יותר ממציאת תשובות.
הוא עודד אחרים לחקור את נבכי הסקרנות שלהם מבלי לחשוש להודות בחוסר הידע.
הצניעות של איינשטיין לא הייתה רק מידה אישית.
הוא האמין שהיא חיונית לפיתוח המדעי.
הוא אמר, "התקדמות המדע תלויה במהותי על המודעות שלנו לבורותנו".
על ידי הכרה במגבלותיהם, טען איינשטיין, מדענים יכולים להתקדם בחיפוש אחר הידע.
בשיא תהילתו, איינשטיין סירב לקבל את הצעתו של נשיא ארצות הברית פרנקלין ד.
רוזוולט לכהן כמנהיג הפרויקט מנהטן, שפיתח את פצצת האטום.
הוא חש שבניית נשק כל כך קטלני תהיה בניגוד לעקרונותיו המוסריים.
הסיפור של איינשטיין הוא תזכורת לכוחה של הצניעות.
על ידי הכרה במגבלותינו, קבלת הזדמנויות ללמוד ואחריות כלפי הזולת, כולנו יכולים לשאוף לחיים של השפעה והמשמעות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *