הפוליטיקה של אי-שוויון וקיטוב חברתיהפוליטיקה המודרנית מתמודדת עם האתגר המשמעותי של אי-שוויון הולך וגדל וקיטוב חברתי.
פער ההכנסות העצום בין עשירים לעניים יוצר מתחים חברתיים, זעם ופגיעה באמון הציבור במוסדות.
השלכות האי-שוויון מרחיקות לכת.
הוא מוביל לעוני, חוסר הזדמנויות ותחושת מרירות בקרב שכבות חסרות ייצוג.
התוצאה היא קיטוב חברתי עמוק, שבו קבוצות שונות מתבדלות זו מזו ואינן מצליחות לתקשר ביעילות.
למצב זה יש השלכות משמעותיות על הפוליטיקה.
הציבור מאבד אמון בממשלות ובפוליטיקאים שלו, ורואה בהם לא רלוונטיים לצרכי האזרחים הרגילים.
הדבר מוביל להפצת פופוליזם, לאומנות וקיצוניות.
יתרה מכך, אי-השוויון מקשה על פעולה קולקטיבית.
קבוצות שונות מתחרות על משאבים מוגבלים, ומובילות למאבקים על חלוקה שלא מאפשרים פיתוח וצמיחה משותפים.
פיטר פרייברט, סוציולוג מהרווארד, טוען שאי-שוויון מוביל ל"שיתוק פרוגרסיבי", שבו מוקדי הכוח מתרכזים בידי עשירון העליון, ומונעים שינוי משמעותי במדיניות.
לפתרון הבעיה יש צורך בגישה רב תחומית.
זה דורש השקעה בחינוך, שירותי בריאות ותעסוקה, וכן מדיניות שמעודדות ניידות חברתית ועושות מחדש את המערכת הכלכלית כך שתועיל לכולם.
חשוב גם לקדם דיאלוג ובנייה של אמון בין קבוצות שונות.
רק על ידי יצירת חברה שבה לכל האזרחים הזדמנות שווה, ניתן לגשר על הפערים החברתיים העמוקים ולרפא את הקיטוב הפוליטי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *