קיינס במאה ה-21:
מדיניות פיסקלית כדי להתמודד עם אינפלציהג'ון מיינרד קיינס, כלכלן בריטי מהמאה ה-20, טען כי הגדלת הוצאות הממשלה יכולה לעורר את הכלכלה בזמני מיתון.
תיאוריה זו, הידועה ככלכלה קיינסיאנית, הפכה להשפעה מרכזית על מדיניות הכלכלית בתקופת השפל הגדול ולאחריו.
במאה ה-21, מדיניות קיינסיאנית עולה שוב לתשומת הלב ככלי אפשרי להתמודדות עם אינפלציה.
כאשר המחירים עולים, צרכנים נוטים להוציא פחות כסף, מה שמוביל לצמצום הביקוש וההיצע הכלכלי.
כלכלה קיינסיאנית טוענת שבהתמודדות עם אינפלציה, על הממשלה להגדיל את הוצאותיה כדי לפצות את הקיטון בביקוש.
הגדלת הוצאות הממשלה מזרימה כסף לכלכלה, מעודדת הוצאות וצמיחה.
בנוסף, יש להעלות מיסים כדי להפחית את הביקוש הכולל ולרסן את האינפלציה.
דוגמה עדכנית ליישום של מדיניות קיינסיאנית היא ההוצאות הגדולות של הממשלה הפדרלית האמריקאית בתגובה למגפת הקורונה.
הוצאות אלה סייעו להחיות את הכלכלה לאחר שוקים בתקופת המגפה.
עם זאת, מדיניות קיינסיאנית אינה נטולת חסרונות.
ביקורות טוענות כי היא יכולה להוביל לגירעון תקציבי גדול יותר ולחוב לאומי גבוה יותר.
כמו כן, קשה למדוד את ההשפעה של מדיניות קיינסיאנית בטווח הרחוק, במיוחד כאשר מדובר באינפלציה.
בסך הכל, מדיניות קיינסיאנית יכולה להיות כלי אפשרי להתמודדות עם אינפלציה, אך היא צריכה להיות מיושמת בזהירות ובשילוב עם כלים אחרים.
ההשפעה של מדיניות קיינסיאנית משתנה בהתאם לנסיבות הכלכליות הספציפיות, ויש לשקול את היתרונות והחסרונות שלה בקפידה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *