זלדה:
הנבואה הקולינריתשמה של זלדה, המשוררת הישראלית הנודעת, נקשר לעתים קרובות לעולם האוכל.
בשיריה ניכרת אהבתה העזה למטעמים פשוטים ותפקידם המרכזי בזיכרון האישי והחברתי.
בשיריה, האוכל הוא יותר מאשר מזון להישרדות.
הוא מסמבה של ימי ילדותה, וארוחות החג הן עדות לעוצמתם המאחדת של רגעי המשפחה.
בתמונה המפורסמת של ביתה, נראה שולחן האוכל עמוס במטעמים, ויוצר תחושה של שפע ואהבה.
בשיר "הכישוף האחרון" מתארת זלדה את תהליך האפייה כמעשה מאגי, הממלא את הבית בריח מפתה ובטעם העבר:
"אָפִיתִי בְּצֵק חִטִּים / אָדֹם כְּאֵזוּב יבֵשׁ, וּבוֹ / אֵשׁ קְטַנָּה עֲשֵׁנָה, / כְּמַצָּה יָפָה שֶׁאֶפְתָה אִמִּי בַּמַּחֲבַת יְשָׁנָה.
"הצורך הבסיסי של האדם באוכל מקבל משמעות עמוקה יותר בשיריה של זלדה.
המאכלים הפשוטים, כמו לחם ומרק, מסמלים את הצורך בפשטות ובטבעיות בחיים.
בשיר "ברכת המזון" היא כותבת:
"בָּרוּךְ אַתָּה / הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.
/ אָדָם וְלֶחֶם זֶה לְעֻמַּת זֶה עוֹמְדִים, וּבָהֶם עָצְמָתוֹ וְכָסְפּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.
"חיבור זה לאוכל ניכר גם בשלבי חייה המאוחרים של זלדה.
עם פרישתה מההוראה, פתחה סדנת בישול בדירתה הקטנה בירושלים, ושיתפה את סודותיה הקולינריים עם תלמידיה הנלהבים.
הבישול שלה התבסס על מרכיבים עונתיים ומסורתיים, ויצר חוויה חושית של קשר למסורת ולארץ.
זלדה האמינה כי אוכל הוא ביטוי של אהבה ומסורת, והוא ממלא תפקיד חיוני בזהות האישית והתרבותית שלנו.
בשיריה, היא מעלה את האוכל למדרגה של שירה, ומזכירה לנו את חשיבותם של החוויות היומיומיות הפשוטות, כמו ארוחה משותפת עם יקירינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *