כוחו של הספורט:
הניסיון האישי של מייקל פלפסמייקל פלפס, השחיין האולימפי הגדול בכל הזמנים, עם 28 מדליות (מהן 23 זהב), הוא עדות חיה לכוחו המחולל של הספורט בחיים.
כילד צעיר, פלפס נאבק עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD).
הרופאים אמרו להוריו שהוא עשוי לעולם לא להצטיין בספורט מכיוון שהוא אימפולסיבי ובעל קושי בריכוז.
אולם ההורים שלו לא ויתרו.
הם רשמו אותו לשיעורי שחייה בגיל צעיר.
במים מצא פלפס מרחב שבו יכל לנתב את האנרגיה שלו בצורה חיובית.
השחייה הפכה למוצא לבעיותיו האקדמיות וההתנהגותיות.
בהדרכת מאמנו, בוב באומן, פלפס פיתח משמעת עצמית, התמדה ונכונות להתגבר על מכשולים.
הוא הקדיש עצמו לאימונים אינטנסיביים, מוותר על זמן משחק עם חבריו ובוחר בכאב העבודה הקשה על פני הנאות מיידיות.
המסירות של פלפס השתלמה בגדול.
הוא זכה במדליית הזהב הראשונה שלו בגיל 15 באולימפיאדת אתונה 2004.
מכאן והלאה, הוא הפך לסמל להאפשרות לנצח על אף הקשיים של החיים.
סיפורו של פלפס הוא תזכורת לכך שספורט יכול להיות כלי עוצמתי לטרנספורמציה אישית.
על ידי מתן מרחב לביטוי עצמי פיזי, פיתוח ערכים, ובניית ביטחון עצמי, הספורט יכול לעצב חיים שלמים.
הניסיון של פלפס מוכיח שגם לאלו המתחילים בנחיתות יש את היכולת להשיג גבהים חסרי תקדים.
על ידי חיבוק כוחו המחולל של הספורט, כל אחד יכול למצוא מטרה, לממש את הפוטנציאל שלהם וליצור חיים בעלי משמעות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *