המרדף להון בערבות מוגבלת:
המקרה של ג'ון קייהג'ון מיינרד קייה, הכלכלן הבריטי הנודע, השאיר חותם משמעותי בתחום הכלכלה.
מודל השקתו, הידוע כ"הכפלת קהנס", מדגים כיצד השקעות ממשלתיות מוגדלות יכולות לייצר הכנסה לאומית גבוהה יותר בתקופות של מיתון.
אחת מהאנקדוטות המפורסמות ביותר על קייה נוגעת למרדף שלו אחר הון בערבות מוגבלת.
ב-1929, במהלך הירידות הקשות של שוק המניות, השקיע קייה סכום ניכר מכספו האישי בבורסה.
בניגוד לציפיותיו, השוק המשיך לצנוח, וקייה הפסיד סכומים ניכרים.
אולם, קייה לא ויתר על קריירת ההשקעות שלו.
הוא הקים חברת השקעות בשם "איטון סקוור בע"מ" כדי לנהל את נכסיו.
החברה הייתה בעלת ערבות מוגבלת, כלומר אחריות בעלי המניות להפסדים הייתה מוגבלת לסכום שהושקעו.
בחברה זו, התמקד קייה בהשקעות ספקולטיביות, תוך ניצול אירועי שוק לא צפויים.
הוא הרוויח עושר ניכר בעסקאות אלו, תוך שהוא ממחיש את האמרה המפורסמת שלו:
"כששוקי המניות יורדים, המהמר צריך לשים את כל כספו על מהלך אחד".
אנקדוטה זו מדגימה את נכונותו של קייה לקחת סיכונים ולחפש אחר הזדמנויות פיננסיות.
היא גם מייצגת את אמונתו ביציבותו של מערכת שוקי ההון, גם בעתות משבר.
המרדף של קייה אחר הון בערבות מוגבלת משקף את תפיסתו את הכלכלה כמערכת שבירה ובלתי צפויה.
על ידי הגבלת אחריותו להפסדים, הוא יכול היה לקחת סיכונים גדולים יותר מאשר לו היה משקיע את כספו האישי.
במובנים רבים, המרדף של קייה אחר הון בערבות מוגבלת הוא עדות לטבע הגמיש והאינטליגנטי של הכלכלה.
על ידי ניצול הזדמנויות וערבות מוגבלת, הוא הצליח להפיק רווחים גם במצבים כלכליים מאתגרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *