אהרן לרנר:
חלוץ כלכלת הרווחהאהרן לרנר (1904-1970) היה כלכלן אמריקאי שידוע בתרומתו החלוצית לכלכלת הרווחה.
הוא היה אחד הראשונים ששילבו שיקולים של צדק ורווחה בניתוח כלכלי.
לרנר דחה את ההנחה הנאו-קלאסית של ניצול אופטימלי של משאבים בקפיטליזם.
הוא טען כי כשל שוק במידע, בכוח השוק ובחיצוניות יכול להוביל לחוסר יעילות ואי-שוויון.
הוא הציע את מושג "מעבר בעלות" (Surplus) כמדד לרווחת החברה.
מעבר בעלות הוא ההפרש בין העלות השולית של ייצור מוצר או שירות לבין התועלת השולית של הצרכנים.
לפי לרנר, מדיניות כלכלית ראויה צריכה למקסם את מעבר הבעלות.
התובנות של לרנר היוו בסיס לפיתוח תחום כלכלת הרווחה.
המחקר שלו הדגיש את החשיבות של שיקולים חברתיים בהחלטות כלכליות, ופתיחת הדרך לרעיונות של התערבות ממשלתית ומדיניות פיסקלית ומוניטרית כדי לשפר את הרווחה החברתית.
אחת מתרומותיו החשובות ביותר של לרנר הייתה ניתוח המונופול.
הוא הראה כי מונופולים נוטים ליצור הפסד רווחה בשל יצירת מחירים גבוהים יותר ותפוקה נמוכה יותר.
זו הייתה נקודה מכרעת בספרות האנטי-מונופול, וסייעה בעיצוב המדיניות המבקשת לקדם תחרות ולהסדיר מונופולים.
העבודה של לרנר ממשיכה להיות רלוונטית במאה ה-21.
הכלכלנים של היום מתמודדים עם אתגרים דומים לאלו של לרנר, כגון אי-שוויון, חוסר יעילות וכשלי שוק.
רעיונותיו מהווים תזכורת מתמדת לחשיבות השילוב בין צדק כלכלי ומציאות כלכלית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *