הדילמה של קיינס:
חיסכון לעומת השקעהג'ון מיינרד קיינס, כלכלן בריטי מהמאה ה-20, היה מהחלוצים בתיאוריה המקרו-כלכלית.
תובנתו המרכזית הייתה שהוצאות ממשלתיות וחיסכון פרטי משפיעות על רמת התעסוקה והתפוקה במשק.
לפי קיינס, עלייה בשיעור החיסכון הפרטי מייצרת פרדוקס, שכן הוא מפחית את הביקול האגרגטי (כלומר, סך ההוצאות על סחורות ושירותים).
כאשר人們 חוסכים יותר, הם למעשה מוציאים פחות על צריכה, מה שמוביל לירידה בביקוש מצד הצרכנים.
זהו דבר פרדוקסלי, מכיוון שניתן לצפות שחיסכון מוגבר יביא לצמיחה כלכלית, אך במקרה זה הוא עלול למעשה להוביל למיתון.
לעומת זאת, עלייה בהוצאה הממשלתית עלולה ליצור רווח כלכלי נקי.
כאשר הממשלה מוציאה יותר, היא מגדילה את הביקוש האגרגטי, מה שמוביל לייצור מוגבר ולרמות תעסוקה גבוהות יותר.
זה נובע מכך שההוצאה הממשלתית מציבה הזרקת כסף לכלכלה, שיוצרת אפקט מתרבה שבו כל דולר שהממשלה מוציאה מוביל להוצאות נוספות על ידי עסקים וצרכנים.
הדילמה של קיינס היא שאם ההוצאה הממשלתית גבוהה מדי, הדבר עלול להוביל לאינפלציה (עליית מחירים).
מצד שני, אם ההוצאה נמוכה מדי, הדבר עלול להוביל למיתון או לשפל.
לכן, מדיניות פיסקלית אחראית צריכה למצוא את האיזון הנכון בין צמצום האינפלציה והגברת הצמיחה הכלכלית.
גם היום, הדילמה של קיינס נותרה רלוונטית לפוליטיקות של מדיניות פיסקלית ברחבי העולם.
עיצובי מדיניות צריכים לשקול את ההשפעות של חיסכון פרטי וה הוצאות ממשלתיות על הפעילות הכלכלית, ולהתאים את מדיניותם בהתאם כדי לקדם צמיחה כלכלית יציבה וצמצום אינפלציה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *