אדם סמית' והיד הנעלמה של השוקאדם סמית', שנחשב לאבי הכלכלה המודרנית, הציג את רעיון ה"יד הנעלמה" בספרו משנת 1776, "עושר העמים".
סמית' טען כי בתוך השוק החופשי, פעולותיהן האלטרואיסטיות לכאורה של יחידים המונעים על ידי האינטרס העצמי שלהם, מובילות באופן בלתי מכוון לתוצאות מיטיבות לחברה בכללותה.
על פי התאוריה של סמית', כאשר יחידים שואפים להגדיל את רווחיהם האישיים, הם מונעים לייצר ולספק סחורות ושירותים המבוקשים על ידי אחרים.
בתהליך זה, הם תורמים לאספקה הכוללת במשק, ובכך מורידים מחירים ומועילים לצרכן.
לדוגמה, נניח שיש מחסור בלחם בשוק.
בהיעדר תקנה ממשלתית, האופים יחושו הזדמנות להרוויח יותר ויעלו את הייצור בהתאם.
פעולה זו, המונעת על ידי האינטרס האישי שלהם, תוביל ליותר לחם בשוק, מה שיוריד מחירים וישפר את זמינות הלחם עבור הקהילה.
התפיסה של סמית' על ה"יד הנעלמה" הפכה לעיקרון יסוד בתורת הכלכלה הקלאסית ובפילוסופיה הליברלית.
היא מצדיקה את שווקים חופשיים על בסיס הטענה שהם מסוגלים ליצור סדר וספירה כלכלית באופן יעיל יותר מכל התערבות ממשלתית.
עם זאת, חשוב לציין שהתאוריה של סמית' אינה ערובה לאופטימיות חסרת תנאים.
הוא הכיר בכך ששוקים חופשיים עלולים לעתים להוביל לחוסר שוויון או למונופולים.
לפיכך, הוא תמך בתפקיד מוגבל לממשלה בתיקון כשלי שוק כאלה כדי להבטיח תחרות הוגנת והפצת רווחה נרחבת יותר בחברה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *