פוליטיקה:
האמנות האבודה של הפשרההפוליטיקה, מלאכת האיזון בין אינטרסים מנוגדים למען טובת הכלל, הפכה בשנים האחרונות לזירת עימות קולנית וקוטבית.
הפשרות, שהיו פעם כלי חיוני בפתרון מחלוקות, נדחקו לשוליים.
מנהיגים פוליטיים רבים כיום מעדיפים לנקוט בגישת "הכל או לא כלום", ובכך גורמים להקצנה של המתחים החברתיים.
הם מדרבנים את בסיסי התמיכה שלהם לעודד עימות עם מתנגדיהם, תוך שימוש ברטוריקה מפרידה ובהתקפות אישיות.
התוצאה היא משבר אמון ציבורי.
הציבור איבד את האמון במנהיגיו ובמוסדות הפוליטיים, בעוד שהפוליטיקאים עצמם נראה שאינם מגלים עניין באיחוד האומה.
היעדר הפשרות מוביל למבוי סתום פוליטי.
חוקים חשובים אינם נחקקים, משום ששני הצדדים מסרבים להתפשר על עמדותיהם.
תקציבים נותרות בלתי מאוזנות, שכן הצדדים מסרבים לסגת מדרישותיהם המנופחות.
הפסד זה של יכולת הפשרה הוא טרגי.
פשרה אינה סימן לחולשה, אלא אדרבא, לדאגה לרווחת הכלל.
היא דורשת מהפוליטיקאים לשים את האומה לפני האינטרסים האישיים והמפלגתיים שלהם.
נדרשת קוראת התעוררות דחופה.
הציבור חייב לדרוש ממנהיגיו להחזיר את הפשרה למרכז הזירה הפוליטית.
הפוליטיקאים, בתורם, צריכים ללמוד את האמנות העדינה של פשרה, תוך הבנה שהיא מהווה את ליבת הדמוקרטיה שלנו.
רק באמצעות החייאת רוח הפשרה נוכל לרפא את הפילוג שפשת בארצנו ולבנות מחדש את אמון הציבור במוסדות הפוליטיים שלה.
אם נכשל בכך, אנו עלולים לגלות את עצמנו על דרך מסוכנת של קיטוב ואי יציבות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *