העולם נסגר על בצקמגיפת הקורונה העוררה מודעות חדשה לערך האוכל.
כאשר ערים נסגרו והמדינות סגרו את גבולותיהן, התלות שלנו באספקת מזון יציבה הפכה ברורה.
בעיצומה של המגיפה, נתקלו מספר מדינות במחסור חמור במזון.
הודו, יצרנית החיטה השנייה בגודלה בעולם, העלתה את מחירי יצוא החיטה כדי להבטיח אספקה מקומית.
מדינות אחרות הפסיקו זמנית את הייצוא כדי להגן על האוכלוסיות שלהן מפני המחסור.
הפרעות בשרשראות האספקה הגלובליות הובילו לעלייה במחירי המזון.
בבריטניה עלה מחיר הלחם בכמעט 20%, בעוד שבארה"ב מחירי מוצרי המזון עלו בשיעור החד ביותר ב-40 השנים האחרונות.
דאגות לגבי ביטחון תזונתי הציתו דיון גלובלי על חשיבותם של מערכות מזון בר-קיימא.
מומחים קוראים להפחתת תלות בייצור המזון התעשייתי, שמעמיס על הסביבה ועלול להיות פגיע לזעזועים.
גישות חדשות, כגון חקלאות עירונית ותנועת מזון מקומית, מקודמות כאמצעים להגברת העמידות של מערכות המזון.
חקלאות עירונית מאפשרת לטפח מזון בקרבת אזורים עירוניים, ומפחיתה את התלות ברשתות אספקה ארוכות טווח.
תנועת המזון המקומית מחברת בין חקלאים וצרכנים, ומעודדת ייצור וצריכה של מזון שגדל באזור.
במציאות שלאחר המגיפה, העולם ניצב בפני אתגר לפתח מערכות מזון צודקות ובנות קיימא שיוכלו לספק מזון לכל ללא הבדל.
הדבר דורש שיתוף פעולה בינלאומי, השקעה בחקלאות מקומית ופיתוח פתרונות חדשניים כדי להתמודד עם האתגרים של ביטחון תזונתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *