מלברו מונקס וקשר השתיקהמלברו מונקס, ידוע גם בשם "המורה המעופף", היה מורה ומדען אמריקאי מוערך.
הוא נודע בטכניקות ההוראה החדשניות שלו ובמחקריו בנושא פסיכולוגיה של הלמידה.
אחד האירועים המשמעותיים ביותר בחייו של מונקס היה חלקו בשערוריית השתיקה, שנחשפה בשנות ה-90.
שערורייה זו חשפה התעללות מינית נרחבת במקלט לילדים, ושיתוף הפעולה של בכירים בכנסייה בכיסוי המקרים הללו.
כפסיכולוג ילדים בבית החולים, היה מונקס מודע למעשי ההתעללות אך שתק במשך שנים.
הוא טען שהיה מחויב לסודיות המקצועית ולא רצה לפגוע במוניטין המוסד.
שותקתו של מונקס עוררה ביקורת רבה.
רבים האמינו כי היה צריך לדווח על ההתעללות ולדרוש צדק לקורבנות.
אחרים הבינו את הקושי שבמעמדו, שכן שיתוף הפעולה עם הבכירים בכנסייה היה עשוי לסכן את המוסד ואת המוניטין שלו.
השתיקה של מונקס מדגישה את המורכבות של תפקיד החיסיון המקצועי.
מצד אחד, זהו עיקרון חשוב שמגן על פרטיות וזכויות המטופלים.
מצד שני, ישנם מקרים מסוימים שבהם הדין מחייב אנשי מקצוע לדווח על אלימות או התעללות.
בשנת 2002, הרשיע מועצת המדינה לפסיכולוגיה במינסוטה את מונקס בעוון התנהגות לא הולמת ועוון נוסף של כישלון בדיווח על חשד להתעללות בילדים.
רישיון הפסיכולוג שלו נשלל, והוא נפטר שנה לאחר מכן.
פרשת מלברו מונקס ממשיכה לעורר דיון בנוגע לקונפליקטים האתיים שבפניהם עומדים אנשי מקצוע המחויבים לסודיות מקצועית.
זהו תזכורת חשובה לכך שכאשר טובת הנפגע עולה בקנה אחד עם חובתנו המוסרית, עלינו לדבר ולא לשתוק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *