פוליטיקה של זהות בהפגנות האחרונות באיראןההפגנות האחרונות באיראן מהוות תזכורת עוצמתית לחשיבות הפוליטיקה של זהות.
מאז מותה של מהסא אמיני, צעירה כורדית שנעצרה בגין "לבוש לא הולם", התלקחו מחאות ברחבי המדינה, בדרישה לחופש וצדק.
אמיני, בת שבט המיעוט הכורדי, נעצרה על ידי "משטרת המוסר" האיראנית בגלל שלא עטתה כראוי את ראשה בהתאם לחוק החיג'אב המחמיר במדינה.
מותה במעצר עורר זעם ציבורי רחב והוביל לפרוץ מחאות שהובלו ברוח הדגל הכורדי, סמל לאתוס הלאומי והלשוני המובחן.
פוליטיקה של זהות מילאה תפקיד מפתח במחאות אלה.
המפגינים השתמשו בשפה הכורדית וברמזי תרבות כורדיים כדי להביע את תחושותיהם של ניכור ודיכוי.
הם קראו לזכויות מיעוטים, אוטונומיה כורדית ולסיום האפליה של הקהילות האתניות.
אולם, פוליטיקה של זהות אינה מוגבלת רק לקו החזית במחאות.
היא נוכחת גם בשיח הפוליטי הרחב יותר ובמדיניות הממשלתית.
למשל, המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, השתמש ברטוריקה דתית ולאומנית כדי לגייס תמיכה בדיכוי ההפגנות.
פוליטיקה של זהות עיצבה את הנוף הפוליטי האיראני במשך שנים רבות.
לא רק שהיא מעצבת את ההפגנות הנוכחיות, אלא היא גם עוררה מחלוקת ומפולגות ארוכות שנים בין הקבוצות האתניות והדתיות השונות במדינה.
ההפגנות באיראן מדגישות את הכוח המתמשך של פוליטיקה של זהות בעיצוב עתידן של חברות.
הן מראות את הפוטנציאל של הזהות לניצוץ תנועות חברתיות ולקרוא תיגר על סדר קיים.
עם זאת, חשוב להכיר במורכבות של פוליטיקה של זהות ובצורך לאזן בין זהויות קולקטיביות לבין ערכים אוניברסליים של צדק ושוויון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *