דיאמנד:
משאבי טבע וכלכלות לעתיד הרחוקג'ארד דיאמנד, גיאוגרף וביולוג אבולוציוני, התפרסם בזכות תרומתו לחקר הקשר בין משאבי טבע והתפתחות כלכלית אנושית.
ספרו הפופולרי מ-1997, "אקדחים, חיידקים ופלדה", מציע הסבר מקיף לאופן שבו התפלגות לא אחידה של משאבים הובילה לפערי פיתוח בין חברות ברחבי העולם.
על פי דיאמנד, לחברות שהיו להן גישה לשפע של משאבים זמינים באופן מקומי, כגון אדמה חקלאית פורייה, מים מתוקים ובעלי חיים מבויתים, היו יתרון בהתפתחות טכנולוגית, צמיחת אוכלוסייה וארגון חברתי.
לעומת זאת, חברות שחיו בסביבות מוגבלות במשאבים נאלצו להתמודד עם אתגרים משמעותיים בפיתוח ולהתבסס יותר על אסטרטגיות הישרדות לטווח קצר.
תיאוריה זו נודעה בשם "היפותזת דיאמנד" והשפיעה מאוד על ההבנה של כלכלנים ומתכנני מדיניות לגבי התפתחות כלכלית.
דיאמנד טען כי השפע או המחסור של משאבים טבעיים משפיעים באופן מכריע על:
התמחות בתעסוקות:
חברות עם מעט משאבים נוטות יותר לעסוק בציד ולקט, בעוד שאלו עם משאבים בשפע יכולות לפתח חקלאות וייצור.
רמות התפתחות:
משאבים בשפע מאפשרים לאוכלוסיות להתמחות בעבודות מורכבות ולהשקיע במחקר, פיתוח וחדשנות.
צמיחת אוכלוסייה:
זמינות משאבים מספקת יסוד לחיים ולרמות פיתוח גבוהות יותר, מה שמוביל לעלייה בשיעורי הילודה.
יכולת נשיאה:
משאבים טבעיים קובעים את גבולות התמיכה של סביבה עבור אוכלוסיות אנושיות.
בעוד שהתיאוריה של דיאמנד קיבלה שבחים רבים על מתן תובנות לגבי התפתחות כלכלית ארוכת טווח, היא גם נקרתה בביקורת על כך שהיא מתעלמת מגורמים אחרים, כגון תרבות ומוסדות.
עם זאת, היא נותרה נקודת מוצא חשובה לדיון על הקשר המורכב בין משאבי טבע וצמיחה כלכלית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *