אירוע מכונן בחיי עיתונאי ותיקבמהלך הקריירה הענפה שלי כעיתונאי, נתקלתי באינספור סיפורים מרתקים ואנשים מעוררי השראה.
אחד המפגשים הבלתי נשכחים ביותר שלי היה עם ניצול שואה בן 95 בשם שלמה לוי.
שמעתי לראשונה את סיפורו של לוי במסיבת עיתונאים לכבוד פרסום ספר זיכרונותיו.
סיפרו על אודות אימתו וחוסר אוניו בשעה שרודפיו הנאצים גדשו את ביתו.
הוא תיאר את תנאי המחיה האכזריים בגטו ובמחנות ההשמדה, שבהם איבד את רוב משפחתו.
למרות חוויותיו המחרידות, לוי סיפר על כוחה של הרוח האנושית ועל התקווה שעזרה לו לשרוד את אלה הימים האפלים.
הוא דיבר על חשיבות החמלה וזיכרון השואה כדי למנוע הישנותה של זוועות כאלה.
הסיפור של לוי ריגש אותי עד עמקי נשמתי.
כעיתונאי, הרגשתי את האחריות והחובה לשתף את סיפורו עם העולם.
כתבתי סדרת כתבות על ניסיונו, והן התקבלו בכבוד ותשומת לב רבה.
לא הייתי יכול להיות גאה יותר על התפקיד שמילאתי בהנצחת מורשתו.
פגישתי עם לוי לא רק העשירה את הקריירה שלי כעיתונאי אלא גם עיצבה את השקפת עולמי.
סיפורו לימד אותי על כוחם של ההתמדה ושל האנושיות גם בתנאים האפלים ביותר.
הוא הזכיר לי את האחריות שלנו לדבר נגד אי צדק ולעבוד למען עולם צודק ושוויוני יותר.
סיפורו של לוי הוא תזכורת מתמשכת לכוח של סיפור ולתפקידו של העיתונאי בהצגת האמת וההשראה.
הוא ימשיך לחיות אותי כל חיי ולהנחות את עבודתי כמספר סיפורים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *