הקשר יוצא הדופן של אלברט איינשטיין למוסיקהאלברט איינשטיין, הגאון המדעי הנודע, פיתח תיאוריה מהפכנית בפיזיקה, אך מעט ידוע על האהבה העמוקה שלו למוסיקה.
איינשטיין החל לנגן בכינור בגיל שש, ועד מהרה גילה כישרון טבעי.
הוא האמין שהמוסיקה והמדע כרוכים זה בזה באופן בלתי נפרד, והציע שהמבנים המופשטים של שניהם מאפשרים הבנה עמוקה של הסדר הבסיסי בעולם.
כחניך צעיר בציריך, הצטרף איינשטיין לתזמורת הרביעית של העיר, שם ניגן בפסנתר יחד עם ידידו ושותפו למחקר, מישל בסו.
בסו היה צ'לן מוכשר, ושני המדענים נשענו על הכישורים המוסיקליים של זה כדי לאזן את הדיונים האינטלקטואליים האינטנסיביים שלהם.
האהבה של איינשטיין למוסיקה גם עזרה לו להתמודד עם האתגרים האישיים שלו.
לאחר הפרידה מאשתו הראשונה, מיליבה, הוא מצא נחמה בנגינת מוצרט בכינורו.
המוסיקה סיפקה לו מפלט מהכאב הנפשי שלו, והזכירה לו את היופי וההרמוניה שעדיין היו קיימים בעולם.
נאמר שאיינשטיין היה מסוגל לזכור פרטי יצירות מורכבות גם לאחר ששמע אותן רק פעם אחת.
הוא גם אהב לאלתרו בפסנתר, ליצור מנגינות ספונטניות שהשתקפו את העולם הפנימי שלו.
העניין העמוק של איינשטיין במוסיקה לא רק העניק לו תענוג אישי אלא גם תרם להשגיו המדעיים.
המוחות היצירתיים שלו במתמטיקה ובמוסיקה היו שלובים זה בזה, כפי שמעיד הציטוט המפורסם שלו:
"אם לא הייתי פיזיקאי הייתי בוודאי מוזיקאי.
אני חושב שלילים אמנותיים יותר ממחשבות תיאורטיות.
"החיבור יוצא הדופן של איינשטיין למוסיקה מלמד אותנו את הערך של אומנות ומדע בחיינו.
הוא מדגיש את האמת העמוקה שיצירתיות וחדשנות יכולות לפרוח בהרמוניה, ומעניקות לנו הבנה עמוקה יותר של העולם הסובב אותנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *