הכלכלה של האושרבמשך מאות שנים, כלכלנים חיפשו דרך למדוד את הרווחה הכלכלית.
התוצר הלאומי הגולמי (תמ"ג) היה מדד פופולרי, אך הוא ספג ביקורת על כך שאינו משקף את איכות החיים.
בשנות ה-70, הכלכלן ריצ'רד איסטרלין טבע את המונח "פרדוקס איסטרלין".
הוא גילה כי לאחר רמה מסוימת של הכנסה, עליות בהכנסה לא הובילו לעליות משמעותיות באושר.
מחקר נוסף אישר את ממצאי איסטרלין.
כלכלנים התחילו לחפש מדדים אלטרנטיביים לרווחה.
הם זיהו מספר גורמים תורמים כגון:
קשרים חברתיים:
אנשים עם רשתות חברתיות חזקות נוטים להיות מאושרים יותר מאלה המבודדים.
בריאות:
בריאות גופנית ונפשית טובה קשורות לאושר מוגבר.
משמעות בחיים:
אנשים המרגישים מטרה וחפץ חיים נוטים להיות מאושרים יותר.
אוטונומיה:
שליטה בחיים ובמעשים האישיים קשורה לאושר.
כלכלנים מפתחים כיום מדדים המתחשבים בגורמים אלה.
לדוגמה, האושר הברוטו הלאומי (GNH) של בוטאן לוקח בחשבון את בריאותם, חינוכם ורווחתם של האזרחים.
ההכרה בחשיבות האושר עיצבה גם את מדיניות הממשלה.
מדינות מסוימות, כמו ניו זילנד, אימצו גישה מבוססת רווחה לכלכלתן.
זה כולל צעדים כמו השקעה בחינוך, בריאות ובריאות הנפש.
הכלכלה של האושר היא תחום מתפתח ומבטיח.
המחקר המתמשך יאפשר לכלכלנים וממשלות לפתח מדיניות שמטרתן להגדיל את הרווחה האנושית.
בסופו של דבר, מטרתו האמיתית של הכלכלה היא לשפר את חייהם של אנשים.
על ידי התחשבות באושר ולא רק בהכנסה, הכלכלנים יכולים ליצור עולם טוב יותר לכולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *