הקרב על פלשתינה ועל גורל המזרח התיכוןמלחמת העולם הראשונה (1914-1918) עיצבה מחדש את מפת העולם, והמזרח התיכון לא היה יוצא מן הכלל.
פלשתינה, שנשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית במשך מאות שנים, הפכה לשדה קרב עקוב מדם בין כוחות הברית לבין האימפריות המרכזיות.
הקרב על פלשתינה היה נקודת מפנה מרכזית במלחמה.
ניצחון בריטי במערכה לא רק סיים את השלטון העות'מאני באזור אלא גם הניח את היסודות למנדט הבריטי על פלשתינה, שהוקם בשנת 1920.
בראש הכוחות הבריטיים בפלשתינה עמד הגנרל אדמונד אלנבי, קצין מבריק שידוע באסטרטגיית הלוחמה המדברית שלו.
אלנבי ניצל את עליונות האוויר הבריטית ואת היכולות הטכנולוגיות העדיפות שלו כדי לגבור על הצבא העות'מאני.
הקרב על פלשתינה היה עקוב מדם ושנוי במחלוקת.
כוחות הברית סבלו אבדות כבדות, ואירועים כמו הצהרת בלפור משנת 1917, שהבטיחה הקמת "בית לאומי לעם היהודי" בפלשתינה, עוררו מתיחות רבה.
לאחר המלחמה, הוענק לבריטניה המנדט על פלשתינה על ידי חבר הלאומים.
המנדט היה אמור לקדם את הפיתוח הכלכלי והחברתי בפלשתינה, אך הוא נתקל באתגרים משמעותיים, כולל מתיחות גוברת בין האוכלוסיות היהודיות והערביות באזור.
מאבקי כוח אלה בסופו של דבר הובילו למלחמת העצמאות הישראלית בשנת 1948, שבה הוקמה מדינת ישראל.
פלשתינה נותרה מחולקת עד עצם היום הזה, ומלחמת העולם הראשונה ממשיכה לעצב את המורכבות הגיאופוליטית של המזרח התיכון.
המלחמה בפלשתינה, שנלחמה על אדמתו ובשל גורלו, היוותה נקודת מפנה בתולדות האזור.
היא חרצה את גורל האימפריה העות'מאנית, הניחה את היסודות לישראל ולקונפליקט הישראלי-פלסטיני, והותירה חותם מתמשך על המפות והאידיאולוגיות של המזרח התיכון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *