פוליטיקה של חרדהבעידן הפוסט-אמת של ימינו, פוליטיקאים מנצלים את חרדתם של בוחרים כדי לבסס את כוחם.
על ידי עוררות פחדים מפני איומים אמיתיים ומדומיינים, הם מציירים תמונה של עולם מסוכן וכאוטי שבו רק הם יכולים להציע הגנה.
אסטרטגיה זו ניכרת בבחירות האחרונות בארצות הברית ובמדינות אחרות ברחבי העולם.
מועמדים פופוליסטיים ניצחו על בסיס הבטחות להחזיר את האומה לגדולתה הקודמת, להגן עליה מפני הגירה ומטרור ולשחזר את ערכים מסורתיים.
הם ניצלו את הפחדים של קהילות נמוכות הכנסה, קבוצות מיעוט ועובדים קשי יום שהרגישו שהם נותרו מאחור במערכת פוליטית וכלכלית מוטה.
סוג זה של פוליטיקה יוצר מחזור של חרדה ומחלוקת.
הוא מחלק את החברה ומשאיר את האזרחים מרגישים מאוימים ופגיעים.
זה גם מוביל לפוליטיקות פוגעניות וחלוקת משאבים בלתי שוויונית, מה שמחזק עוד יותר את תחושות חוסר הביטחון של בוחרים פגיעים.
כדי לשבור את מחזור זה, חשוב לערער על טענות הפחד ולהתמקד בפתרונות אמיתיים לבעיות שעומדות בפני החברה.
פוליטיקאים חייבים להיות שקופים לגבי האתגרים שעומדים בפניהם ולהימנע מהצגת הבטחות מופרזות או הבטחות כוזבות.
הם חייבים גם לעבוד כדי לבנות אמון עם הבוחרים על ידי האזנה לחששותיהם ונקיטת פעולה על סמך סדרי עדיפויותיהם.
באמצעות דחיית פוליטיקת הפחד ואימוץ גישה קונסטרוקטיבית ומושתפת יותר, ניתן לקדם חברה צודקת ושוויונית יותר.
זה דורש אזרחים מעורבים המודעים לאופן שבו חרדה מנוצלת ופוליטיקאים שמחויבים למצוא פתרונות אמיתיים לבעיות האומה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *