הלקחים מונצואלהונצואלה, מדינה אשר לפני שני עשורים התגאתה באחת הכלכלות המשגשגות ביותר באמריקה הלטינית, איבדה כיום את ברק הזהב שלה.
תחת שלטון סוציאליסטי, היא שקעה במשבר כלכלי חמור, המציב עבורה דוגמה בולטת לסכנות של כלכלת מחסור.
כלכלה של מחסור מתרחשת כאשר הביקוש למשאבים עולה על ההיצע.
במדינה עם כלכלה מרוכזת, זה קורה לעתים קרובות כאשר הממשלה קובעת את המחירים ותפוקת הסחורות.
כשהמחירים נשמרים נמוכים מדי, היצרנים אינם רוצים לייצר סחורות נוספות.
בוונצואלה, הפיקוח על המחירים על מצרכים בסיסיים, כגון מזון ותרופות, חייב את העסקים למכור אותם בהפסד.
כתוצאה מכך, יצרנים הפסיקו לייצר מוצרים אלה.
מחסור במזון ותרופות הפך לנפוץ, ויצר קשיים עצומים לעם הוונצואלני.
המשבר הכלכלי של ונצואלה הוא תזכורת חשובה למגבלות של שליטה ממשלתית בכלכלה.
אמנם ממשלות יכולות למלא תפקיד בהבטחת רווחת אזרחיהן, אך כשהן חורגות מגבולותיהן הטבעיים על ידי קביעת מחירים והגבלת הייצור, הן עשויות ליצור תוצאות הרסניות.
הלקחים מונצואלה הם ברורים:
כלכלה מרוכזת עשויה לשקוע במהירות לכלכלת מחסור.
ממשלות צריכות לתפקד במסגרת מוגדרת, המאפשרת לשווקים להקצות משאבים ביעילות.
עידוד תחרות עסקית, קידום חדשנות ומתן הגנות לזכויות קניין פרטיות חיוניים ליצירת כלכלה בריאה ושגשוגית.
משברה הכלכלי של וונצואלה משמש כאזהרה חזקה מפני הסכנות של כלכלת מחסור.
על הממשלות ברחבי העולם לקחת לתשומת ליבן את לקחיה ולהימנע ממדיניות אשר עלולות להוביל למחסור במשאבים ולסבל מצד אזרחיהן.