איינשטיין והתורת היחסותאלברט איינשטיין, אחד מהמדענים המשפיעים ביותר בכל הזמנים, נודע בעיקר בזכות תרומתו לתורת היחסות.
ב-1905, פרסם איינשטיין מאמר מפורסם ובו ניסח את "תורת היחסות הפרטית", שהציגה את הקשר בין מרחב, זמן ומהירות.
תורת היחסות הפרטית התבססה על שני עקרונות:
1.
עקרון היחסות:
חוקי הפיסיקה זהים עבור כל משקיפים הנמצאים בתנועה אחידה זה ביחס לזה.
2.
עקרון קבוע מהירות האור:
מהירות האור בריק היא קבועה עבור כל המשקיפים, ללא תלות בתנועת מקור האור או המשקיף.
עקרונות אלו הובילו למספר מסקנות מפתיעות, כולל:
זמן ומרחב אינם מוחלטים, אלא יחסיים לנקודת המבט של המשקיף.
ככל שגוף נע מהר יותר, הזמן שלו מאט והמסה שלו גדלה.
מהירות האור היא המהירות המרבית ביקום, ואף אובייקט לא יכול להגיע למהירות העולה עליה.
ב-1915, איינשטיין הרחיב את תורת היחסות שלו ל-"תורת היחסות הכללית", שהתייחסה לכבידה.
הוא הציע שהכבידה אינה כוח, אלא עקמומיות המרחב-זמן סביב מסות.
ככל שהמסה גדולה יותר, כך עקמומיות המרחב-זמן גדולה יותר.
תורת היחסות הכללית של איינשטיין הייתה מהפכנית ושינתה את הבנתנו את היקום.
היא מספקת את היסוד לעדשות כבידתיות, גלים כבידתיים וחורים שחורים.
תורת היחסות של איינשטיין ממשיכה להיות אחד העמודים התווך של הפיסיקה המודרנית, וממשיכה לרתק ולעורר השראה מדענים וסוקרים כאחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *