האירוניה של שעטנז פוליטי:
כיצד פוליטיקאות מפלגת מחברת אותנובעולם הפוליטי המעוצב ביותר מאי פעם, שיתוף פעולה מתקבל בדרך כלל בחשד.
מפלגות פוליטיות סורקות את נופיהן בחיפוש אחר נקודות חולשה, מחפשות הזדמנויות לערער את יריבותיהן ולבצר את האחיזה שלהן בכוח.
עם זאת, באירוניה מתמשכת, הפילוג הפוליטי הזה עצמו הוליד קרקע פורייה לאחדות.
הצורך לדחות איומים חיצוניים מאחד לעתים קרובות קבוצות יריבות.
עמים נלחמים מתעלים את מחלוקותיהם בהתנגדות משותפת למתקיפים, וקהילות מפולגות עומדות יחד מול אסונות טבע.
באופן דומה, בשדה הקרב הפוליטי, איומים משותפים לעתים קרובות מובילים לשיתוף פעולה לא צפוי.
דוגמה בולטת לכך היא הצעת החוק על תשתית דו-מפלגתית שנחקקה באחרונה בארצות הברית.
חקיקה זו, שנתמכה על ידי גם דמוקרטים וגם רפובליקנים, הועברה למרות ההתנגדות הפוליטית העזה.
עם זאת, הצורך הדחוף במימון פרויקטי תשתית חיוניים התגבר על חלוקות מפלגתיות ואפשר לאישור ההצעה.
שיתוף פעולה כזה אינו מוגבל לגבולות מדינה אחת.
בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, האיחוד האירופי גייס מאמצים מעוררי השראה כדי לטפל במשבר הפליטים.
מדינות חברות נענו לקריאת העזרה, שכחו שסעים פוליטיים מרירים והפנו את משאביהן לטיפול במאות אלפי אוקראינים שנעקרו מבתיהם.
בעוד ששיתוף פעולה כזה מעורר תקווה, חשוב לציין שהוא מונע לעתים קרובות מאיומים חיצוניים ולא מהסכמה אידיאולוגית פנימית.
זהו שעטנז פוליטי, שמחבר באופן זמני יריבים לשם השגת מטרה משותפת.
עם זאת, ברגע שהאיום יעלם, חלוקות מפלגתיות עשויות לצוץ מחדש.
לכן, האתגר עבורנו הוא לשמר את הרוח של אחדות זו הרבה מעבר למשברים המיידיים שעוררו אותה.
אנו חייבים למצוא מכנה משותף בערכים שלנו ולא רק באויבינו.
רק כך נוכל ליצור קשר אמיתי ולגשר על הפערים הפוליטיים שמפלגים אותנו כל כך לעתים קרובות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *