בעוד שהמדע על שינויי האקלים ברור במידה רבה, התגובות הפוליטיות היו מעורבות ומבותרות.
אחת המחלוקות העיקריות הייתה באשר למידת האחריות שיש לייחס לפעילות אנושית על שינויי האקלים.
לוביסטים של תעשיית הדלקים ותומכיהם הפוליטיים הצליחו לתמוך בפוליטיקאים המפקפקים בהשפעה האנושית על האקלים.
הם טענו ששחרור גזי חממה הוא חלק טבעי מהמערכת האקולוגית ולא צריך להיות מוסדר.
מצד שני, קואליציה הולכת וגדלה של מדענים, ארגונים סביבתיים ופוליטיקאים תומכי אקלים דגלה בפעולה מיידית.
הם טענו כי העדויות המדעיות על שינויי האקלים ברורות וכי יש צורך דחוף בהפחתת פליטות גזי חממה.
הם קידמו מדיניות כגון מס פחמן, סובסידיות לאנרגיות מתחדשות והגדרת מטרות פליטות מחייבות.
המחלוקת הפוליטית סביב שינויי האקלים אף החריפה על ידי הפצת מידע שגוי מכוון על ידי קבוצות עניין עיליות דוגמת מכחישי אקלים.
מידע שגוי זה הפיץ בלבול ציבורי, הקשה על קבלת החלטות מושכלות בנושא, וקידם חוסר מעש פוליטי.
התוצאות הפוליטיות של המחלוקת סביב שינויי האקלים היו מעורבות.
ארצות הברית, שהיא פולטת גזי חממה מובילה, פרשה מהסכם האקלים בפריז ב-2017 אך הצטרפה מחדש תחת ממשל ביידן.
בינתיים, האיחוד האירופי אימץ יעדי אקלים שאפתניים ויישם מנגנון סחר בפליטות פחמן.
המחלוקת הפוליטית סביב שינויי האקלים צפויה להימשך בעתיד הנראה לעין.
עם זאת, העדויות על ההשלכות ההרסניות של שינויי האקלים מתבהרות יותר ויותר, והדרישה לפעולה פוליטית הופכת דחופה יותר ויותר.
הכישלון בטיפול בשינוי האקלים יהיה בעל השלכות הרסניות לדורות הבאים.