ב-1960, העולם נדהם כשרוד קלארק, רץ מרחקים אוסטרלי, שבר את שיא העולם בריצת 10,000 מטר.
בתקופה שבה שיאי ריצה חזקים נשמרו במשך שנים, ההישג של קלארק הפך לסנסציה.
לפני ניפוץ השיא, קלארק היה רץ מבטיח אך לא יוצא דופן.
עם זאת, במסגרת אימונים אינטנסיביים לקראת המשחקים האולימפיים של רומא, הוא החל להתבלט מעל יריביו.
באימונים, הוא דחף את עצמו עד קצה הגבול, תוך שהוא רץ מרחקים עצומים ואוסף נתונים מדויקים על זמני הריצה שלו וצריכת החמצן.
יום הגזע ברומא היה חם ולח.
קלארק התחיל לאט, מסתמך על אסטרטגיית הקצב שלו שפיתח באימונים.
בהקפה האחרונה, הוא הגביר את הקצב ופתח פער עצום בין עצמו לבין יריביו.
כשהוא חצה את קו הסיום בזמן שיא עולם של 28 דקות ו-15.
6 שניות, הקהל געה בהתלהבות.
עשרות שנים לאחר מכן, ההישג של קלארק עדיין נחשב לאחד הרגעים הגדולים ביותר בהיסטוריה של ריצות המרחקים.
הוא הוכיח את הכוח של אימונים מדעיים, תזונה נכונה ונחישות בלתי מעורערת.
המורשת של רוד קלארק ממשיכה לעורר השראה ברצים בכל הגילאים ורמות היכולות.
היא מזכירה לנו שעם מסירות, התמדה ותשומת לב לפרטים, ניתן להשיג את הבלתי נתפס.
ההישג של קלארק הוא גם תזכורת לחשיבות החקר המדעי בספורט.
ההבנה שלו לגבי פיזיולוגיית הריצה, כמו גם השימוש שלו במדידות בזמן אמת, סייעו לו למצות את מלוא הפוטנציאל שלו ולהגיע לגבהים חדשים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *