המהפכה האירנית:
ניצחון העם או מאבק כוח פוליטי?מהפכת 1979 באיראן הייתה אירוע מכונן שזעזע את המדינה והשלכותיו מהדהדות עד עצם היום הזה.
המהפכה הובילה להפלתה של השושלת הפהלווית ולהקמתה של הרפובליקה האיסלאמית באיראן.
המהפכה זכתה לתמיכה רחבה בעם, שסבל מהשחיתות ומהדיכוי של משטרו של מוחמד רזה שאה פהלווי.
מנהיגי המהפכה ניצלו את אי שביעות הרצון של העם ודרשו הקמת משטר חדש, המבוסס על עקרונות איסלאמיים.
אולם, במהרה התברר כי המהפכה אינה חפה משיקולים פוליטיים.
לאחר נפילת השאה, התנהל מאבק כוח עז בין מנהיגי המהפכה, ובמיוחד בין אייתוללה רוחאללה חומייני, מייסד הרפובליקה האיסלאמית, לבין אבולחסן בני صدر, הנשיא הראשון של איראן.
מאבקי הכוח הללו הובילו לחיסול האופוזיציה הפוליטית, ובכללה מתנגדים מתונים למהפכה.
חומייני ומשטרו ביססו דיקטטורה איסלאמית, שדכאה כל קול מנוגד וביצרה את כוחם.
ההשלכות של המהפכה היו רחבות היקף.
היא תרמה לעלייתה של איראן ככוח אזורי משמעותי ולמתחים שלה עם ארצות הברית ועם מדינות מערביות אחרות.
המהפכה שימשה גם מקור השראה לתנועות איסלאמיות אחרות ברחבי העולם.
עם זאת, המורשת הפוליטית של המהפכה נותרה מעורבת.
אמנם היא הביאה לשינוי מהותי בדרכי הפוליטיקה באיראן, אך היא גם הובילה לדיכוי פוליטי ולחוסר סובלנות כלפי דעות שונות.
המהפכה האירנית ממשיכה להיות אירוע חשוב בתולדות המזרח התיכון.
היא מהווה תזכורת למורכבותם של מהפכות פוליטיות, לכוחן של אידיאולוגיות דתיות ולצורך לשמור על דמוקרטיה וזכויות אדם גם בעיצומה של מהומה פוליטית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *