כלכלה מרקנטיליסטית:
מ silnika לצמיחה מאטתהמרקנטיליזם, דוקטרינה כלכלית שרווחה באירופה מהמאה ה-16 עד ה-18, דגל בהעשרת האומה על ידי הגדלת הייצוא והקטנת היבוא.
לפי תיאוריה זו, העושר של אומה נמדד במלאי המתכות היקרות שלה.
המרקנטיליסטים האמינו כי ממשלות צריכות להתערב בכלכלה כדי לקדם צמיחה כלכלית.
הם תמכו במדיניות כמו:
הגנה ממכס:
חיוב תעריפים על יבוא כדי להגן על יצרנים מקומיים מפני תחרות זרה.
סובסידיות לייצוא:
מתן מענקים או הטבות ליצואנים כדי לעודד מכירות מחוץ לארץ.
מרכזיזם:
ריכוז סמכות כלכלית בידי הממשלה המרכזית.
בשלבים הראשונים של המהפכה התעשייתית, המרקנטיליזם תרם לצמיחה כלכלית בכמה דרכים.
הוא עודד יזמות, הגדיל את התפוקה והרחיב מסחר בינלאומי.
עם זאת, לאורך זמן, הסתבר כי למרקנטיליזם יש מספר השלכות שליליות:
צמצום תחרות:
הגנה ממכס עודדה מונופולים ופגעה בחדשנות.
סכסוכים בינלאומיים:
התחרות על מתכות יקרות הובילה לעיתים קרובות למלחמות ומתיחות בין מדינות.
הטיה כלפי עשירים:
הגנה ממכס וסובסידיות לייצוא העשירו בעלי קרקעות ותעשיינים, תוך פגיעה בצרכנים ועובדים.
עם עליית הקפיטליזם וגלובליזציה במאה ה-19, השפעת המרקנטיליזם דעכה.
מדינות רבות אימצו מערכות כלכליות פתוחות יותר, הנשענות על סחר חופשי והתחרות בשוק.
כיום, כלכלות מפותחות רבות עדיין אוחזות בכמה מהעקרונות המרקנטיליסטיים, כגון תמיכה בתעשיות מקומיות מסוימות.
עם זאת, דוקטרינת המרקנטיליזם הקלאסית נחשבת מיושנת ברובה ומפנה את מקומה להשקפות כלכליות עדכניות יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *