כבוד למזון:
מסע אישי בחיפוש אחר הקשר האמיתיכמישהי שגדלה במשפחה שהעמידה את האוכל במרכז חייה, תמיד חשתי חיבור עמוק למזון.
אבל זה רק לאחרונה שהבנתי את החשיבות העמוקה של כבוד לאוכל והקשר הדו-כיווני שלנו איתו.
במהלך מגיפה עולמית, מצאתי את עצמי מבלה יותר ויותר זמן במטבח.
הבישול הפך ליותר מפשוט הכנת מזון; הוא הפך למפלט, לחיבור ולביטוי עצמי.
ביליתי שעות בקריאת מתכונים, בניסוי בטעמים ובחקירת מקורות המרכיבים.
דרך המזון, גיליתי לא רק עולם קולינרי עשיר אלא גם את ההיסטוריה, התרבות והשאיפה האנושית.
הבנתי שהאוכל שקנינו בסופרמרקט לא הופיע שם יש מאין, אלא עבר מסע ארוך שכלל חקלאים, עובדי מפעלים ומפיצים.
גם הפחתת צריכת הבשר שלי הפכה אותי יותר מודעת לקשר בין אוכל לבעלי חיים.
למדתי על סבלם של בעלי חיים בתעשיית המזון התעשייתי ופיתחתי כבוד עמוק לחיים של כל יצור.
בבישול משלי, התחלתי להעריך את המרכיבים האישיים שלי בדרכים חדשות.
אני מוקירה את שפעת הפירות והירקות העונתיים, מטפחת את התבלינים העצומים שלי ומייצרת את היוגורט והלחם משלי.
החיבור שלי למזון הביא אותי גם להערכה מחודשת של בזבוז מזון.
אני עכשיו מודעת יותר לקונספט של "מקצה לקצה", מוודאת שאני משתמשת בכל חלק של כל מרכיב, מאחסנת מזון בצורה נכונה ומקפיאה עודפים.
המסע שלי לקראת כבוד למזון היה עמוק ומשנה חיים.
זה לא רק שינה את הרגלי האכילה שלי אלא גם יצר תחושה של הכרת תודה עמוקה למה שקיים בצלחת שלי.
על ידי כיבוד האוכל שלנו, אנו מביעים הכרת תודה לאלו שייצרו אותו, אנו נוהגים בכבוד כלפי בעלי חיים, ואנו תומכים בקיימות הסביבתית.
החיפוש אחר קשר אמיתי עם האוכל שלנו יכול להיות מסע מתגמל ומתמשך.
זה מלמד אותנו על עצמנו, על העולם סביבנו ועל המקום החשוב שמזון תופס בחיינו.
על ידי הכבוד למזון שלנו, אנו לא רק מזינים את גופנו אלא גם מזינים את נשמותינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *