דיאמונד ומודל היתרון היחסיהכלכלן הבולט פול א.
סמואלסון כינה את פיטר דיאמונד, חתן פרס נובל לכלכלה, "הכלכלן המוכשר ביותר שפגש אי פעם".
במהלך עשרות שנותיו באוניברסיטת שיקגו, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס והאוניברסיטה הציבורית של קליפורניה בברקלי, דיאמונד תרם תרומות פורצות דרך בתחומים כמו מיסוי, כלכלת עבודה ועסקים.
אחת התרומות החשובות ביותר של דיאמונד הייתה מודל היתרון היחסי שלו.
מודל זה מראה כיצד מדינות יכולות לנצל יתרונותיהן היחסיים בסחר בינלאומי.
על פי המודל, מדינות צריכות להתמחות בייצור סחורות ושירותים שבהם יש להן את העלות הנמוכה ביותר לייצור, גם אם עלות הייצור שלהן לסחורות ושירותים אחרים גבוהה יותר.
בכך, דיאמונד הפריך את הרעיון המוקדם יותר של יתרון מוחלט, שטען שמדינות צריכות לייצר רק סחורות ושירותים שבהם יש להן יתרון כולל בעלות הייצור הנמוכה ביותר.
מודל היתרון היחסי של דיאמונד הראה שגם מדינות שאין להן יתרון מוחלט בכל סחורה או שירות יכולות להפיק תועלת מהסחר על ידי התמחות בייצור של אלה שבהם יש להן את היתרון היחסי הגדול ביותר.
מודל היתרון היחסי של דיאמונד היה בעל השפעה עמוקה על מדיניות הסחר ברחבי העולם.
הוא עזר להצדיק את הסכמי הסחר החופשי ולהפחית את מחסומי הסחר, והוביל לעלייה משמעותית בסחר הבינלאומי ובצמיחה הכלכלית בעשורים האחרונים.
לדברי יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר בן ברננקי, "מודל היתרון היחסי של דיאמונד הוא תרומה מרכזית לכלכלה ששינתה את הדרך שבה אנו חושבים על סחר בין מדינות".
מודל פורץ דרך זה ממשיך להנחות את מדיניות הסחר עד היום, ועוזר ליצור עולם כלכלי משולב ודינמי יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *