מודל קיינס והשפעתו על הפוליטיקה הכלכליתג'ון מיינרד קיינס, כלכלן בריטי חלוצי, פיתח מודל כלכלי מהפכני ששינה את תפיסת הכלכלנים את הדינמיקה של מיתונים ושפל כלכלי.
מודל קיינס, שנקרא כיום "קיינסיאניזם", עורר שינוי עמוק בפוליטיקה הכלכלית של מדינות ברחבי העולם.
לפי מודל קיינס, מיתונים נגרמים בעיקר מירידה בביקוש למוצרים ושירותים.
כאשר צרכנים ועסקים מוציאים פחות, יורד הייצור ונוצרות אבטלה.
הפתרון שמציע קיינס לפתרון מיתונים הוא התערבות ממשלתית להגדלת הביקוש הכללי.
התיאוריה הקיינסיאנית זכתה לפופולריות רבה במהלך השפל הגדול של שנות השלושים.
ב-1936, הממשלה האמריקאית יזמה את ה"ניו דיל" של נשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, תוכנית הוצאות ממשלתית רחבת היקף שנועדה לעורר את הביקוש ולצמצם את האבטלה.
ניו דיל זכה להצלחה חלקית אמנם בהחלשת השפל, אך הוא היה גם אחד ההישגים המוקדמים ביותר של המדיניות הקיינסיאנית.
לאחר מלחמת העולם השנייה, התקבלה בדרך כלל התיאוריה הקיינסיאנית כמודל מוביל בפוליטיקה הכלכלית.
מדינות ברחבי העולם השתמשו באינסטרומנטים קיינסיאניים, כגון הוצאות ממשלתיות ומדיניות מוניטרית מרחיבה, כדי לנהל את הכלכלה שלהם ולהפחית את ההשפעות השליליות של מיתונים.
עם זאת, בשנות השבעים החלו להישמע ביקורות על הקיינסיאניזם.
כלכלנים מוניטריסטים טוענים שהתיאוריה הקיינסיאנית מתעלמת מתפקידו של כסף בכלכלה ושהיא עלולה להוביל לאינפלציה מוגברת.
כתוצאה מכך, איבדה התיאוריה הקיינסיאנית מהפופולריות בשנות השמונים והתשעים, ופינתה את מקומה לתיאוריות כלכליות נאוקלאסיות יותר.
בשנים האחרונות, חווה הקיינסיאניזם תחייה מחודשת לאור המשבר הפיננסי העולמי של 2008.
ממשלות ברחבי העולם השתמשו שוב באינסטרומנטים קיינסיאניים כדי להתמודד עם ההאטה הכלכלית החריפה.
ביפן למשל, ממשלת שינזו אבה השיקה סדרה של חבילות תמריצים קיינסיאניים בשנים 2012 ו-2013, שהובילו לצמיחה כלכלית מחודשת.
לסיכום, מודל קיינס חולל מהפכה בפוליטיקה הכלכלית בהציעו דרך להתמודד עם מיתונים ושפל כלכלי.
אף על פי שהוא נתון לביקורות, ממשיך הקיינסיאניזם למלא תפקיד חשוב בהבנת וניהול הכלכלה כיום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *