כלכלה פוליטית:
המקרה של מילטון פרידמןמילטון פרידמן, חתן פרס נובל לכלכלה, היה אחד הכלכלנים המשפיעים ביותר במאה ה-20.
הוא היה תומך נלהב בכלכלה פוליטית, שבה מדיניות כלכלית צריכה להיות מונעת על ידי שיקולים פוליטיים.
פרידמן האמין שכלכלה חופשית היא המפתח לחברה משגשגת.
הוא טען שממשלות לא צריכות להתערב בפעילות הכלכלית, ושכוחות השוק לבדם יובילו לתוצאות הטובות ביותר.
הוא קידם מדיניות של שוק חופשי, רגולציה מופחתת ומיסוי נמוך.
בשנות ה-1970 וה-1980 התמודדו ארצות הברית ומדינות אחרות עם מיתון גבוה ואינפלציה.
פרידמן טען שאת המיתון גרמו מדיניות מוניטרית מרחיבה של הבנק הפדרלי, ושהאינפלציה הייתה תוצאה של מדיניות פיסקלית מרחיבה.
הוא קרא לבנק הפדרלי להעלות ריבית ולהפחית את היצע הכסף.
הוא גם קרא לממשלה לאזן את התקציב ולהפחית את ההוצאות.
רעיונותיו של פרידמן זכו לתמיכה בקרב קובעי מדיניות בתקופת רונלד רייגן בארצות הברית ומרגרט תאצ'ר בבריטניה.
הם יישמו תוכניות כלכליות המבוססות על עקרונותיו.
תוכניות אלה הובילו לצמיחה כלכלית משמעותית אך גם לעלייה בפער העושר.
לרעיונותיו של פרידמן על כלכלה פוליטית יש השפעה מתמשכת על המדיניות הכלכלית ברחבי העולם.
הם מספקים מסגרת לניתוח מדיניות כלכלית ולהערכת השפעותיה על הצמיחה הכלכלית, האינפלציה והשוויון.
עם זאת, האפקטיביות של מדיניות מבוססת פרידמן נותרה שנויה במחלוקת, כאשר מבקרים טוענים שהיא מובילה לריכוזיות מוגברת של העושר ולחוסר יציבות כלכלית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *