תורתו הבולטת הייתה באה לידי ביטוי בספרו המפורסם "עושר העמים" משנת 1776.
ב"עושר העמים", טען סמית' כי העושר של אומה נוצר על ידי עבודה ולא על ידי זהב וכסף.
הוא דגל במכניזם של "היד הנעלמה", אשר מתאר את המערכת שבה אינטרסים פרטיים מובילים באופן אוטומטי לתוצאות רצויות לחברה כולה.
סמית' האמין בשוק חופשי ובמינימום התערבות ממשלתית.
הוא טען שכאשר אנשים חופשיים לעסוק בעסקיהם, זה מוביל להתמחות, ייצור יעיל וצמיחה כלכלית.
עקרונותיו של סמית' היוו בסיס למדיניות הכלכלית של מדינות רבות במאות שלאחר מכן.
המושג של "היד הנעלמה" הפך לאחד העקרונות המרכזיים של הכלכלה הקפיטליסטית.
תורתם של סמית' ביקרה את מרקנטיליזם, שהיה שיטה כלכלית הרווחת במאה ה-18 שדגלה בצבירת מטבעות זהב וכסף כדרך להגדלת עושרה של מדינה.
סמית' טען כי עושרם של מדינות תלוי בסופו של דבר בכושר הייצור שלהן ולא בכמות הזהב והכסף שיש להן.
אדם סמית' השפיע רבות על מחשבתם של כלכלנים מאוחרים יותר, ביניהם דוד ריקרדו וג'ון סטיוארט מיל.
עקרונותיו נותרו רלוונטיים עד היום, וממשיכים להדריך את מדיניות הכלכלית של מדינות רבות ברחבי העולם.