מוזיקה כצורת ריפוי:
התמודדות עם טראומה דרך ז'אן דרבייבצל המהומות והכאוס של מלחמת העולם השנייה, ברחה ז'אן דרביי, זמרת אופרה פולנית ממוצא יהודי, אל מרתפי ורשה הכבושה בידי הנאצים.
בעומקה של החשיכה והייאוש, מצאה דרביי נחמה מוזיקלית.
בליווי אקורדי פסנתר מעטים, שרה דרביי שירים מסורתיים, אריות אופרה ולחנים עממיים שהדהדו בין הקירות החשופים.
שירתה הפכה לסוג של טיפול, מקל מקצב לאימה שמסביב.
באחד מהרגעים האפלים ביותר שלה, כאשר חברה קרובה נלקחה על ידי הגסטפו, שרה דרביי את "אלגיה פונאבר" של מרק שאגאל.
המילים המרגשות הזכירו לה את חייה הקודמים ואת הבית שאבד.
השירה לא רק סיפקה נחמה לדרביי, אלא גם שירתה כצורת התנגדות סמלית.
בזמן שהגרמנים ניסו להשתיק את קולות היהודים, הרימה דרביי את קולה ושרתה על חוסן, תקווה ואנושיות.
לאחר המלחמה, המשיכה דרביי לשיר את סיפור ההישרדות שלה כעדות לכוחה המחייה של המוזיקה.
היא הופיעה בקונצרטים ובאירועים ברחבי העולם, השתמשה בקולה כדי לרפא אחרים שחוו טראומה.
סיפורה של ז'אן דרביי ממחיש את הכוח האוניברסלי של המוזיקה ביכולתה לתקן, להחיות ולגאול.
זה מזכיר לנו שגם בנסיבות הקשות ביותר, האמנות יכולה להיות גשר תקווה ועמידות.
דרביי מתה ב-1975, אך מוזיקתה ממשיכה לחיות, מעוררת השראה לאחרים לנצל את כוחה המרפא של המוזיקה להתמודדות עם טראומות ולחגוג את הניצחון של הרוח האנושית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *