אדאם סמית' והיד הנעלמהאדאם סמית', הידוע בכינויו "אבי הכלכלה המודרנית", פיתח את תיאוריית "היד הנעלמה" שלו בספרו פורץ הדרך משנת 1776 "עושר האומות".
תיאוריה זו מציעה כי פעולותיהם האנוכיות של פרטים בשוק חופשי מובילות באופן בלתי מכוון לתוצאה מיטבית עבור החברה בכללותה.
אנשים, מוסבר סמית', שואפים להפיק את התועלת המקסימלית לעצמם.
כאשר הם רודפים אחר מטרותיהם האנוכיות, כמו ייצור טובין או מתן שירותים, הם בדרך כלל מספקים גם צרכים של אחרים.
לדוגמה, אופה שמייצר לחם מתוך מניע רווח מספק מזון לאנשים.
כתוצאה מכך, סבר סמית', השוק החופשי הוא מנגנון ויסות עצמי.
כאשר המחירים עולים, ספקים מייצרים יותר, מה שמוביל להורדת מחירים.
באופן דומה, כאשר מחירים יורדים, ספקים מייצרים פחות, מה שמוביל לעליית מחירים.
מנגנון זה, היד הנעלמה, מווסת את הייצור והצריכה מבלי להתערבות ממשלתית.
הוא מבטיח שמשאבי החברה מוקצים ביעילות ומסייעים להשגת צמיחה כלכלית.
עם זאת, חשוב לציין שלתיאוריית היד הנעלמה יש גם מגבלות.
אין זה מצדיק חלוקת עושר לא שוויונית או להתעללות בתחרות.
התערבות ממשלתית עשויה להידרש כדי לקדם צדק חברתי ולמנוע ריכוז כוח מופרז בשוק.
למרות מגבלותיה, תיאוריית היד הנעלמה נותרה השפעה מרכזית בחשיבה הכלכלית.
היא הדגישה את כוחו של השוק החופשי וזיככה את התפיסה שלנו את התפקיד של הממשלה בכלכלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *