אדם סמית' והנחת היד הנעלמהאדם סמית', מאבות הכלכלה המודרנית, הציג את מושג "היד הנעלמה" בספרו "עושר העמים" (1776).
זוהי מטפורה לתהליך השוק שבו אינטרסים פרטיים מצטלבים לאינטרס כללי, גם ללא התערבות מכוונת.
סמית' האמין כי כאשר אנשים פועלים מתוך האינטרס העצמי שלהם, הם למעשה מקדמים שלא במודע את העושר והרווחה של החברה כולה.
למשל, כאשר אדם קונה כיכר לחם, הוא עושה זאת כי הוא רעב (אינטרס עצמי), אך הוא גם מגדיל את הביקוש ללחם, מה שמעודד חקלאים לגדל יותר דגנים (אינטרס כללי).
אולם, סמית' הכיר גם בכך שלפעמים השוק נתון לכישלונות, כמו מונופולים או חוץ כלכליות שליליות.
במקרים אלו, הוא טען, ייתכן שתהיה הצדקה להתערבות ממשלתית מוגבלת.
הנחת היד הנעלמה הייתה בעלת השפעה עמוקה על המחשבה הכלכלית והמדיניות.
היא ביססה את האמונה בשווקים חופשיים, תפיסה הנמצאת ביסוד הקפיטליזם.
עם זאת, בעשורים האחרונים, הנחת היד הנעלמה ספגה ביקורת גוברת.
מבקרים טוענים כי היא מתעלמת מהאי-שוויון הגובר, מהנזק הסביבתי ומהכישלונות האחרים של השווקים החופשיים.
בעוד שהנחת היד הנעלמה נשארה מושג מרכזי בכלכלה, היא כעת כפופה לדיון מתמשך ובחינה מחודשת.
האתגר כיום הוא למצוא איזון בין החופש הכלכלי לניהול כישלונות השוק, תוך שמירה על העושר הכלכלי והרווחה החברתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *