אדם סמית' והיד הנעלמהאדם סמית', הכלכלן הסקוטי בעל ההשפעה, הוא אחד מאבות הכלכלה המודרנית.
בספרו פורץ הדרך "עושר העמים" (1776), טען סמית' כי כלכלה חופשית, המונעת על ידי אינטרסים עצמיים, מסוגלת ליצור סדר ורווחה חברתיים דרך "יד נעלמה".
היד הנעלמה היא מטאפורה המתארת כיצד הפעולות האנוכיות של יחידים במרדף אחר טובתם העצמית, יכולות באופן בלתי מכוון לשרת את טובת הכלל.
לדוגמה, כאשר יצרן מייצר טובין מתוך רצון להרוויח, הוא למעשה מספק צרכים של צרכנים.
התחרות בין יצרנים מובילה להורדת מחירים והגברת האיכות, ובכך יוצרת תועלת לצרכנים.
סמית' האמין שכוחות השוק החופשי, כגון היצע וביקוש, מסוגלים ליצור הקצאת משאבים יעילה יותר מאשר התערבות ממשלתית.
הוא טען שמחירים, רווחים ושיעורי ריבית יכוונו אוטומטית את המשאבים לשימושים הפרודוקטיביים ביותר, בעוד שכוחות השוק ימנעו מונופולים וריכוז יתר.
התיאוריה של סמית' על היד הנעלמה עיצבה עמוקות את המחשבה הכלכלית והמדיניות הממשלתית.
היא תרמה לעליית הקפיטליזם ולמסורת של שווקים חופשיים.
עם זאת, התאוריה שלו לא הייתה ללא מבקרים.
מבקרים מסוימים טענו שהיד הנעלמה עשויה להוביל לתוצאות בלתי רצויות, כגון אי שוויון וניצול.
למרות הביקורת, התיאוריה של סמית' על היד הנעלמה נותרת מושג מרכזי בכלכלה.
היא מדגישה את הכוח של שווקים חופשיים ליצור סדר והזדמנויות, אך היא גם מזכירה את החשיבות של רגולציה ממשלתית מאוזנת כדי להבטיח תוצאות הוגנות לכולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *