הזכות לחיים ולמוות:
מתמודדים עם שידות המתת חסדבשנים האחרונות, עלה מאבק מתמשך על הזכות למות בכבוד.
שידות המתת חסד הפכו לנושא שנוי במחלוקת, ועוררו ויכוחים אתיים ומורליים מורכבים.
אחת מהדמויות המרכזיות במאבק זה היא טרי שיאבו, אישה שנמצאה מחוסרת הכרה בשנת 1990 והוכרזה במוות מוחי.
במשך 15 השנים שלאחר מכן, הוריה ובית המשפט נאבקו על הזכות להסיר את הצינורות התומכים בחייה.
מקרהו של שיאבו העלה את השאלות הקשות:
האם יש לאנשים את הזכות לחיים ולמוות? מי צריך לקבל החלטות לגבי חיי מישהו? אילו הגנות יש לנקוט כדי למנוע שימוש לרעה?תומכי המתת חסד טוענים כי לאנשים יש את הזכות לסיים את חייהם בכבוד, במיוחד כשהם סובלים ממחלה סופנית או ממצב רפואי קשה.
הם מאמינים כי זו צריכה להיות בחירה אישית, לא החלטה של משפחה או בית משפט.
מתנגדים טוענים כי המתת חסד פוגעת בערך החיים וכי היא מדרון חלק להרג אנשים עם מוגבלויות או אלה הנחשבים לנטל על החברה.
הם חוששים גם שזה יכול להביא ללחץ על אנשים לוותר על חייהם כדי להקל על אחרים.
הדיון על המתת חסד הוא מורכב ובעל השלכות רחבות.
הוא דורש איזון זהיר בין זכות הפרט לאוטונומיה לבין ההגנה על אלה שנמצאים בסיכון לשימוש לרעה.
בישראל, הנושא מוסדר בחוק החולה הנוטה למות, שהתקבל בשנת 2005.
החוק מאפשר לאדם בוגר הסובל ממחלה סופנית לבקש סיום חייו ולקבל אותם בתנאים מסוימים.
עם זאת, זהו הליך מורכב הדורש מספר אישורים רפואיים ואישור בימ"ש.
המאבק על המתת חסד נמשך, ועולה שאלות קשות ומעורר רגשות עזים.
זוהי בעיה מורכבת שאין לה תשובות קלות שכן היא נוגעת בערכי היסוד שלנו של חיים ומוות.
עם זאת, זוהי שיחה חשובה שיש לקיים, שכן היא משפיעה על חייהם של רבים כל כך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *