איינשטיין והקשר שלו לתורת היחסותאלברט איינשטיין, אחד המדענים הגדולים ביותר בכל הזמנים, ידוע בעיקר בזכות תרומותיו פורצות הדרך לתורת היחסות.
ב-1905 פרסם איינשטיין את תורת היחסות הפרטית, אשר הפכה את המושגים השגורים של זמן ומרחב.
תיאוריה זו הראתה כי הזמן אינו מוחלט, אלא יחסי לתנועה של הצופה.
כמו כן, היא הציגה את משוואת החומר-אנרגיה המפורסמת של איינשטיין, E=mc², אשר הדגישה את השקילות בין חומר ואנרגיה.
עשר שנים מאוחר יותר, ב-1915, פרסם איינשטיין את תורת היחסות הכללית, תיאוריה של כבידה ששינתה את האופן שבו הבנו את היקום.
תיאוריה זו קובעת שהכבידה אינה כוח, אלא עיוות ברקמת הזמן-מרחב שנגרם על ידי מסה ואנרגיה.
עיוות זה הוא מה שמגרום לעצמים לנוע לאורך מסלולים מעוקלים, מה שאנו תופסים ככוח כבידה.
לתורת היחסות הכללית היו השלכות מרחיקות לכת על הפיזיקה והאסטרונומיה.
היא סיפקה הסבר מדויק יותר לתנועת העצמים במערכת השמש, הובילה לגילוי חורים שחורים וגלי כבידה, ושימשה בסיס להבנת התפשטות היקום.
תורת היחסות של איינשטיין הפכה לאבן יסוד של הפיזיקה המודרנית, והיא ממשיכה להשפיע על הבנתנו את היקום עד היום.
תרומותיו לתחום הפיזיקה היו מהפכניות, והן הבטיחו את מקומו כאחד המדענים הגדולים ביותר בהיסטוריה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *