הכלכלה של האי-שוויוןהכלכלן הצרפתי תומא פיקטי עלה לכותרות עם ספרו המונומנטלי "הון במאה ה-21", בו הוא מנתח את מגמות אי-השוויון בעולם המתועש ב-300 השנים האחרונות.
פיקטי טוען כי אי-השוויון הולך וגדל בעקביות מאז שנות ה-70, וכי הוא מהווה איום חמור על היציבות הכלכלית והחברתית.
אחת המסקנות המרכזיות של פיקטי היא שיעור התשואה על ההון עולה באופן עקבי על שיעור הצמיחה הכלכלית.
במילים אחרות, בעלי ההון עשירים יותר בקצב מהיר יותר מהשכר של העובדים.
פער זה מוביל לצבירת הון אדירה אצל המעטים העשירים, בעוד שההכנסות של הרוב הגדול מפגרות מאחור.
בנוסף, פיקטי טוען כי אי-השוויון מושפע גם מהמדיניות הממשלתית.
מיסוי פרוגרסיבי ומדיניות רווחה עוזרים לצמצם אי-שוויון, בעוד שמיסוי רגרסיבי והטבות לעשירים מגבירים אותו.
נאו-ליברליזם, האידיאולוגיה השלטת מאז שנות ה-80, תרמה להגדלת אי-השוויון על ידי הקטנת המיסים על העשירים והפחתת ההוצאה הציבורית על שירותים חברתיים.
מדיניות זו יצרה אקלים שמאפשר לעשירים לצבור יותר ויותר הון, תוך השארת עובדים רבים מאחור.
השלכות אי-השוויון הן חמורות.
פיקטי מזהיר כי אי-השוויון הגובר מוביל לירידה בניידות חברתית, חוסר יציבות פוליטית ואלימות חברתית.
יתר על כן, הוא מאיים על הצמיחה הכלכלית ארוכת הטווח על ידי צמצום הביקוש הצרכני ויצירת בועות פיננסיות.
מחקרו של פיקטי עורר דיון גלובלי על אי-שוויון והשלכותיו.
העבודה שלו מספקת ראיות אמפיריות לחומרת הבעיה ומציעה פתרונות אפשריים.
על הממשלות להתמקד בצירוף אי-השוויון באמצעות מיסוי פרוגרסיבי, מדיניות רווחה חזקה וצמצום ההטבות לעשירים.
על ידי טיפול ביסוד הבעיה, נוכל ליצור כלכלה יותר צודקת ויציבה עבור כולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *