כלכלת בועות:
סיפורו של בנרנקיכלכלת הבועות, הממונפת בשפע כסף קל, הפכה לדפוס מוכר בשווקים הפיננסיים.
בועת הנדל"ן של תחילת שנות ה-2000, שתרמה למשבר הפיננסי העולמי ב-2008, היא רק דוגמה אחת מני רבות.
באמצע בועת המשכנתאות העניק בן ברננקי, אז יושב ראש הפדרל ריזרב, נזילות עצומה לשווקים על ידי הורדת הריבית לטווח קצר כמעט לאפס.
צעד זה נועד לעורר את הכלכלה הריאלית על ידי האצת ההוצאות וההשקעות.
אולם למאמציהם של ברננקי ופדרל ריזרב היו גם השפעות לא מכוונות.
שפע הכסף הזול הזרים לשווקי ההון והניע עליית מחירים של נכסים כגון מניות ונדל"ן.
בועת הנדל"ן, שנבנתה על אשראי זול, הפכה בסופו של דבר לבועה שהתפוצצה, עם השלכות הרסניות על הכלכלה העולמית.
כלכלני בועות טוענים שבועות הן תוצאה בלתי נמנעת של מדיניות מוניטרית מרחיבה.
כאשר הבנק המרכזי מוזיל את הכסף, הוא מעודד את המשקיעים לקחת הלוואות ולהשקיע בנכסים מסוכנים יותר.
כפי שהדגים ברננקי, מדיניות כזו יכולה להוביל לצמיחה כלכלית בטווח הקצר.
עם זאת, בטווח הארוך יותר, היא עלולה ליצור בועות, להגביר את הסיכון הפיננסי ולפגוע בסופו של דבר בכלכלה.
מקרה בועת הנדל"ן והכלכלה העולמית משמש תזכורת חשובה לכוח ולסכנות של מדיניות מוניטרית.
בעוד שהקלה כמותית ושיעורי ריבית נמוכים יכולים לסייע להמריץ את הכלכלה בטווח הקצר, על הבנקים המרכזיים להיזהר מהסיכונים הכרוכים בנקיטת מדיניות מרחיבה מדי.
כדי למנוע בועות בעתיד, נדרש מחויבות ליציבות פיננסית ולרגולציה שקופה.
למקבלי המדיניות ולמוסדות הפיננסיים יש אחריות להבטיח שכסף קל לא יוביל לעליית מחירים מסוכנת ולא לנפילות כואבות לאחר מכן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *