כלכלת בועות:
בועת הדיור בניו זילנדכלכלת בועות מתרחשת כאשר מחירי הנכסים עולים במהירות לרמות לא בנות קיימא, המונעים על ידי ספקולציות ונטילת סיכונים מוגזמת.
למרבה הצער, בועות אלו בסופו של דבר מתפוצצות, ומותירות אחריהן הרס כלכלי נרחב.
דוגמה קלאסית לבועת דיור מתרחשת כיום בניו זילנד.
מאז 2020, מחירי הבתים עלו בכמעט 40%, מונעים על ידי שיעורי ריבית נמוכים, יצוא חקלאי חזק וספקולציות של משקיעים.
עם זאת, בועת הדיור הזו חובקת בחובה סיכונים משמעותיים לכלכלה.
מחירי הבתים הגבוהים הופכים את הבתים לבלתי ניתנים להישג עבור מרבית משקי הבית, דבר שמגביל את הניידות החברתית ויוצר פער עושר.
בנוסף, הבועה הופכת את המערכת הפיננסית לפגיעה יותר, שכן הבנקים מעניקים יותר משכנתאות בסיכון גבוה.
לממשלת ניו זילנד הייתה תגובה מעורבת לבועת הדיור.
היא יישמה כמה צעדים, כמו הגבלת הלוואות לנכסים להשקעה והטלת מס רכוש נוסף על משקיעים, אך צעדים אלו לא הצליחו לבלום את המגמה.
סוף בועת הדיור בניו זילנד יכולה להיות הרת אסון לכלכלה.
התפוצצותה עלולה לגרום לירידה חדה בערכי הבתים, מה שיוביל לכינוסים נכסים, אובדן עושר לבעלי בתים ואי יציבות פיננסית.
בנוסף, היא יכולה לפגוע בצמיחה הכלכלית ולפגוע באמון הצרכנים.
לממשלת ניו זילנד וללבנק המרכזי יש תפקיד חיוני למלא בבלימת בועת הדיור ולמזער את ההשפעות השליליות של התפוצצותה.
עליהם לנקוט בצעדים דרסטיים יותר, כולל העלאת שיעורי הריבית, הגבלת עוד יותר את הלוואת משכנתאות ויישום מס על רווחי הון שנצברו מנדל"ן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *