במוקד המשחק הפוליטי עומד דוד בן-גוריון, איש מרתק ומורכב שעיצב את תולדות המדינה הצעירה.
דמותו של בן-גוריון היא שזורה בהיסטוריה של ישראל, והוא זכה למעמד של אבי האומה.
בן-גוריון נולד בפולין ב-1886 והיגר לארץ ישראל ב-1906.
הוא מילא תפקיד מפתח בהקמת ארגון הפועלים "העובד הציוני" ובהמשך במפא"י.
לאחר הקמת המדינה ב-1948, כיהן כראש הממשלה הראשון של ישראל במשך 13 שנה.
בתקופת כהונתו, עמד בן-גוריון בפני אתגרים אדירים, בהם הקמת מדינה ריבונית, הקמת צבא, קליטת העלייה ההמונית והקמת תשתיות כלכליות וחברתיות.
הוא ניווט בהצלחה את ישראל בשנותיה הראשונות, והנחיל לה יעדים אסטרטגיים וערכים לאומיים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו על סדר יומו של בן-גוריון היה הביטחון הלאומי.
הוא היה אדריכל "מדיניות הביטחון" של ישראל, וראה בצה"ל גוף מרכזי בהגנה על המדינה הצעירה.
הוא הניח את היסודות למערכת הביטחון הענפה של ישראל, כולל המודיעין, חיל האוויר והצבא.
בן-גוריון היה גם מדינאי מבריק.
הוא הוביל את ישראל להצלחות דיפלומטיות רבות, בהן כינון יחסים עם מדינות מערביות ועם כמה מדינות ערביות.
הוא האמין בקשרים בינלאומיים וראה בהם דרך להבטיח את עתידה של ישראל.
עם זאת, דמותו של בן-גוריון אינה נטולת מחלוקת.
הוא היה מנהיג שנוי במחלוקת, ולפעמים סמכותי מדי.
החלטתו לפרוש מתפקיד ראש הממשלה ב-1953, ולאחר מכן לחזור ב-1955, עוררה ביקורת רבה.
כמו כן, הוא ספג ביקורת על מדיניות הקליטה שלו, ובמיוחד על חוסר הנכונות שלו לעזור לעולים מארצות ערב.
למרות המחלוקות, מורשתו של בן-גוריון היא עצומה.
הוא הניח את היסודות למדינת ישראל המודרנית, והנחיל לה יעדים אסטרטגיים וערכים לאומיים.
הוא היה דמות מורכבת ומרתקת, שעיצבה את פניה של המדינה הצעירה והשפיעה על מהלכה הפוליטי במשך שנים רבות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *