ג'ון מיינרד קיינס:
תיאוריית הביקוש הכוללג'ון מיינרד קיינס, כלכלן בריטי בעל השפעה רבה, פיתח תיאוריית ביקוש כוללת ב-1936.
תיאוריה זו שינתה באופן מהותי את ההבנה הכלכלית של השפל הגדול והובילה למדיניות ממשלתית חדשה.
לפי תיאוריית קיינס, הביקוש הכולל – סכום כל ההוצאות על סחורות ושירותים בכלכלה – הוא הגורם המרכזי שקובע את התפוקה והתעסוקה.
כאשר הביקוש הכולל גבוה, יצרנים נוטים להגדיל את התפוקה ולשכור עובדים נוספים.
לעומת זאת, כאשר הביקוש הכולל נמוך, יצרנים מגבילים את התפוקה ומפטרים עובדים, מה שמוביל לעלייה באבטלה.
קיינס טען כי בימי השפל הגדול, ביקוש צרכני וביקוש עסקי נמוכים הובילו לכישלון שוק.
הוא טען שממשלות צריכות לפעול כדי להגביר את הביקוש הכולל על ידי הגדלת ההוצאות שלהן (מדיניות פיסקלית) או על ידי עידוד בנקים להלוות יותר כסף (מדיניות מוניטרית).
מדיניות המבוססת על תיאוריית קיינס הפכה לחלק מרכזי במדיניות הכלכלית לאחר השפל הגדול.
ממשלות הרחיבו את הוצאותיהן, העלו מיסים והשתמשו בריבית נמוכה כדי לעודד השקעות ולהגדיל את הביקוש הכולל.
מדיניות זו סייעה לייצב את הכלכלות ולצמצם את האבטלה.
גם כיום, תיאוריית הביקוש הכולל של קיינס היא אבן יסוד במחשבה הכלכלית.
היא מדגישה את החשיבות של הביקוש בתמיכה בצמיחה כלכלית ויצירת מקומות עבודה.
רעיונותיו של קיינס ממשיכים לעצב מדיניות כלכלית ודיון תיאורטי גם במאה ה-21.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *