אדם סמית' והתפיסה הקלאסית של הכלכלהאדם סמית', הידוע כאבי הכלכלה המודרנית, פיתח במאה ה-18 תיאוריה שלפיה שוק חופשי, שבו בודדים פועלים מתוך אינטרס עצמי, ימקסם רווחה חברתית.
עבודתו המפורסמת ביותר, "עושר העמים", שיצאה לאור ב-1776, הציגה את עקרונותיו הבסיסיים לגבי כלכלה.
סמית' האמין בכוחות השוק העצמיים, וטען כי בפעולתם של בודדים החותרים להשיג את מטרותיהם האישיות נוצרה "יד נעלמה" המכוונת את הכלכלה לתוצאות אופטימליות.
לדבריו, על הממשלה להתערב בשוק רק כדי להבטיח הגינות ותחרות, בעוד שכלכלת השוק תווסת את עצמה באופן טבעי.
התפיסה הקלאסית של הכלכלה, שהקדים את סמית', הניחה ששוק חופשי מוביל ליציבות, צמיחה כלכלית והקצאת משאבים יעילה.
עם זאת, המודל הזה לא הביא בחשבון כשלים בשוק, כגון מונופולים, אינפלציה או אבטלה.
בימינו, כלכלנים עדיין מתפלמסים על תקפותה של התפיסה הקלאסית.
בעוד שממשלות רבות אימצו את עקרונותיה באופן כללי, יש המספקים טיעונים בבעד מעורבות ממשלתית רחבה יותר כדי לתקן כשלים בשוק ולהבטיח צדק חברתי.
ככל שהעולם ממשיך להשתנות, התפיסה הקלאסית של הכלכלה ממשיכה לשמש בסיס חשוב להבנת התנהגות השוק ובתור אבן בוחן לדיון במדיניות כלכלית.
העקרונות של סמית' לגבי אינטרס עצמי, תחרות ויד נעלמה נותרים רלוונטיים בהקשרים כלכליים מודרניים, אף על פי שהם אוששו ועוצבו מחדש על בסיס ראיות אמפיריות והתפתחויות תיאורטיות חדשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *