אוכל כמנחה לאליםלאורך ההיסטוריה, האוכל שימש כמנחה לאלים בתרבויות רבות.
כמעשה פולחני, הקרבת אוכל נועדה להראות הערצה, לבקש חסד או לשלם חובות לאלילות.
במצרים העתיקה, הקרבת אוכל לאלים הייתה חלק אינטגרלי מהחיים הדתיים.
הפירמידות המפורסמות שהוקמו עבור הפרעונים לא היו רק קברים אלא גם מקדשים שבהם בוצעו הקרבות למגוון אלים.
האוכל שהוקרב כלל תבואה, לחם, פירות, ירקות ואף קורבנות בעלי חיים.
בתרבות היוונית העתיקה, האוכל שימש גם כמנחה לאלים.
המקדשים היו מאובזרים במזבחות עליהם הוקרבו בעלי חיים, יין ואף חלב.
בדרך כלל, חלק מהמנחה היה נשרף כדי לעלות לאלים בעוד שהשאר היה נצרך על ידי הכוהנים או מחולק לעם.
בדת ההינדו, האוכל נחשב כצורה של אהבה וכבוד המוצעים לאלוהים.
המאמינים מכינים מבחר מנות טריות ומציעים אותן במקדשים או במנזרים.
מאמינים שהמזון המוצע מקודש ושהוא ניזון מאנרגיה אלוהית.
בתרבות האצטקית במקסיקו העתיקה, הקרבת אוכל לבאלים הייתה עניין שבקדושה.
פסטיבלים מפוארים כללו הקרבת כמות עצומה של תירס, פולי קקאו, בעלי חיים ואף קורבנות אנושיים.
האצטקים האמינו שהמזון היה נחוץ כדי לשמור על האלים ואפילו כדי לספק להם כוח.
המסורת של הקרבת אוכל לאלים נמשכת עד היום בתרבויות מסוימות.
זהו ביטוי עמוק לאמונה, הערצה וצורך אנושי בסיוע ותמיכה מאלים על טבעיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *